הצדקה

מאמר זה משתמש במושג הצדקה, כאם קריאה בתורת המוסר מבוססת-הרעות של לשון לרע. ראוי לציין כי אין מדובר במושג המהווה חלק מרכזי או אפילו מפורש מרשת המושגים הנפרשת בחיבור, אלא דווקא מושג צדדי יחסית, המבליח בדיון רק מעת לעת. המחבר מבקש לחשוב כאן עם החיבור ובעקבותיו באמצעות שני מהלכים, שכל אחד מהם בוחן את התשובה המוצעת לשאלה הקשורה למושג ההצדקה. המהלך הראשון יתחיל בשאלה מהי הביקורת שנמתחת בספר על טענות המצדיקות את קיומן של רעות מסוימות כסוג של רע במיעוטו, נזק אגבי, תוצר לוואי וכדומה. מתוך ביקורת זו, כך טוען המחבר, מתברר מתח בין שתי תפיסות של רוע המתחרות ביניהן בספר: תפיסה המקשרת את הרע עם המושג מיותרות, מול זו המקשרת אותו עם המושג סדר הרעות. טענת המאמר תהיה שהמתח הפנימי הזה דורש פיתוח נוסף - עדיין במסגרת תורת המוסר הזו - כאשר בתור הצעה ראשונית לפיתוח כזה ירצה המחבר להניח על השולחן את המושג תלות - הנרמז, כך הוא סבור, מתוך מושג סדר הרעות.