הפער בין שוויו הנחזה לשוויו הממומש של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית

פרסום מחקרי: פרסום בכתב עתמאמרביקורת עמיתים

תקציר

מאמר זה טוען כי שוויו הכלכלי של הסדר פשרה העומד לאישורו של בית-המשפט הוא שוויו הממומש. אף אם במסגרת הסדר הפשרה ניתנת לכל חברי הקבוצה זכות הניתנת למימוש, שווייה של זכות זו הוא אפס לגבי כל חבר קבוצה שלא מימש אותה, גם אם מחירה בשוק חיובי. יתרה מזו, גם אם חבר קבוצה מימש את הזכות, ערכה לגביו אינו שווה למחירה בשוק, אלא נמוך ממחיר זה. טענות אלה עומדות בניגוד לגישה שנקטו חלק מבתי-המשפט, שלפיה מרגע שחבר בקבוצה קיבל זכות שהוא יכול לממשה על-פי רצונו, שווייה לגביו שווה למחיר השוק של אותה זכות, בין אם מימש אותה ובין אם לאו. לפי גישה זו, השאלה אם הזכות מומשה אם לאו אינה רלוונטית לצורך הערכת שוויו הכולל של הסדר הפשרה. מאמר זה מסביר מדוע גישה זו מוטעית מבחינת הערכת שוויו הכלכלי של הסדר הפשרה, ומדוע היא מובילה להעצמתה של בעיית הנציג בפשרה ולסיכול מטרותיה של התובענה הייצוגית. המאמר מציע שתי דרכים להקטנת הפער בין השווי הנחזה לשווי הממומש של הסדר הפשרה - התניית שכר-הטרחה של עורך-הדין בשיעור המימוש של הסדר הפשרה, והגבלת תחולתו של כלל "מעשה בית-דין" לתובעים שמימשו את זכותם. (מתוך המאמר)
שפה מקוריתעברית
עמודים (מ-עד)1-39
מספר עמודים39
כתב עתמשפט ועסקים
כרךכ'
סטטוס פרסוםפורסם - 2017
פורסם באופן חיצוניכן

IHP Publications

  • ihp
  • חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006
  • סעדים ותרופות (משפט)
  • ערך (כלכלה)
  • פישור
  • שיקול דעת שיפוטי
  • שכר טרחה של עורכי דין
  • תביעות ייצוגיות (משפט)

פורמט ציטוט ביבליוגרפי