הקשר בין הליכה לדיווח עצמי על בריאות פיסית ובריאות מנטלית בקרב קשישים: מחקר מקדים

רקע: ליקוי בהליכה הינו אחד מגורמי הסיכון לירידה בתפקוד, ולנפילות בקרב קשישים. דיווח עצמי על תפקוד פיזי ומנטאלי ומבחנים פונקציונלים לבדיקת הליכה הם כלים אפשריים למדידת ליקוי בהליכה בקרב קשישים ולהבנת הקשרים ביניהם. מטרות: בדיקת הקשר בין תפיסת הנבדק את בריאותו הפיסית והמנטאלית באמצעות שאלון SF-12 לבין יכולותיו הפיזיקאליות בפועל באמצעות מבחן 6 דקות הליכה (6MWT). כמו כן, לבדוק האם יש הבדל במרחק הליכה ותפיסת הבריאות בין קשישים שדיווחו על נפילה לבין אלו שדיווחו כי לא נפלו במהלך השנה האחרונה, ובין גברים לנשים. שיטות: קבוצת המחקר כללה 35 קשישים (79.7+-5.9) הגרים בבית אבות, 11 גברים ו-24 נשים עצמאיים ללא אמצעי עזר להליכה מלבד מקל נקודה לכל היותר. הנבדקים עברו סידרת בדיקות שכללה, בין היתר, 6MWT ושאלון SF -12. תוצאות: מתוצאות המחקר עולה כי קיימת קורלציה נמוכה אך מובהקת בין מרחקי ההליכה ב-6MWT לבין תפיסת הנבדק את בריאותו הפיסית בקרב כלל אוכלוסיית המחקר ובקרב הנשים בלבד (r=0.42 ו-r=0.47 בהתאמה). כמו כן, נמצא קשר מובהק בין תפיסת הגברים את בריאותם המנטאלית לבין מרחק ההליכה (r=0.64). לא נמצא הבדל משמעותי במרחקי הליכה בין קשישים שדיווחו על נפילה בשנה האחרונה לבין אלו שדיווחו שלא נפלו (p=0.034), אם כי בדיווח העצמי על בריאות פיסית ומנטאלית לא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת הנופלים ללא נופלים. מסקנות: קורלציה נמוכה אך מובהקת בין מרחק הליכה לבין דיווח עצמי על בריאות פיסית מצביעה על כך שיכולת ההליכה כנראה משפיעה על תפיסת הבריאות המנטאלית בקרב גברים קשישים. למרחק ההליכה במבחן 6MWT יכולת להבחין בין קשישים שחוו או לא חוו נפילות בעבר. (מתוך המאמר).