TY - JOUR
T1 - תרומתו של ישועה בן יהודה למחקר המכילתא דר' שמעון בן יוחי ולשונה
AU - כהנא, מנחם
AU - תירוש-בקר, עפרה
N1 - Refereed/Peer-reviewed
PY - 2023
Y1 - 2023
N2 - ישועה בן יהודה, חכם קראי שפעל בירושלים במאה האחת עשרה, שילב בפירושיו לתורה, שכתב בערבית־יהודית, מובאות רבות מספרות חז"ל. רובן לקוחות מחיבורים שהגיעו לידינו, אולם הוא ציטט גם מחיבורים שלא הגיעו לידינו, ובראשם ספרי זוטא דברים. במאמר זה המחברים מתמקדים במובאות שהביא ישועה מן המכילתא דרשב"י, שלא הגיעה לידינו בשלמותה, ודנים בתרומתן לקידום מחקרה של המכילתא דרשב"י וחקר לשונה. קטעים מפירושו הקצר והארוך של ישועה לספר שמות נשתמרו בכתבי יד רבים. כהכנה לכתיבת מאמר זה נערכה בדיקה של כארבעים וחמישה כתבי יד של ישועה, שרבים מהם מקוטעים וסדר דפיהם משובש. בעשרים ואחד כתבי יד נתגלו שישים ושלוש מובאות מן המכילתא דרשב"י. מכילתא דרשב"י יצאה לאור בשתי מהדורות. המהדורה של דוד צבי הופמן, שפורסמה בשנת תרס"ה, מבוססת בעיקר על מדרש הגדול, ואילו מהדורת יעקב נחום אפשטיין ועזרא ציון מלמד, שיצאה לאור בשנת תשט"ו, מבוססת בחלקים גדולים על קטעי גניזה. הופמן כלל במהדורתו גם דרשות ממדרש הגדול שאולי מקורן במשנה או בתלמוד, ואילו מלמד מיעט בכך. עתה, בעקבות מובאותיו של ישועה, אפשר להיווכח כי לעיתים צדק הופמן. דוגמה בולטת לכך הן דרשות רבות של המכילתא דרשב"י על השבת בפרשות כי תשא – ויקהל שמלמד שיער שמקורן במכילתא דר' ישמעאל, ולכן לא כלל אותן במהדורתו, ועתה מתברר שמקורן במכילתא דרשב"י, כפי ששיער הופמן. בעזרת המובאות שהביא ישועה אפשר לשחזר כמה קטעים מן המכילתא דרשב"י שלא נודעו עד כה, מאחר שלא נשתמרו בקטעי הגניזה ובמדרש הגדול. בעזרת מובאות אחרות אפשר להוכיח את נכונותם של שחזורים מסופקים של דרשות המכילתא דרשב"י שנשתמרו רק במדרש הגדול, או לחלופין שהשחזורים מוטעים, ושמקורו של מדרש הגדול הוא התלמוד הבבלי או הרמב"ם. כמו כן נשתמרו בציטוטיו של ישועה נוסחים טובים של המכילתא דרשב"י, טובים לעיתים מן הנוסחים שבקטעי הגניזה ובמדרש הגדול. במובאות של ישועה ממכילתא דרשב"י משתקפים מאפיינים רבים של לשון חכמים המוכרים לנו מכתבי היד המשובחים של ספרות חז"ל, והם מעידים על מהימנות מסירתו. דברים אלו אמורים בתופעות מתחומי הכתיב, תורת ההגה, צורות הפועל, צורות השם והתחביר. בתחום תורת ההגה מצינו במובאות אלה קווי לשון המאפיינים מסורות הגייה שונות של לשון המשנה. בכתבי היד המנוקדים נמצאו כמה מקוויה הבולטים של מסורת הגייה ארץ ישראלית, לצד תופעות המאפיינות את הטיפוס המזרחי של הענף הארץ ישראלי של לשון המשנה ותופעות שילובים אלה מצביעים על מורכבות המציאות המאפיינות את הענף הבבלי של לשון המשנה. הלשונית בסביבתו של המלומד הקראי ישועה בן יהודה במאה האחת עשרה בירושלים, ומעידים על מסורות הגייה שונות שדרו בכפיפה אחת
AB - ישועה בן יהודה, חכם קראי שפעל בירושלים במאה האחת עשרה, שילב בפירושיו לתורה, שכתב בערבית־יהודית, מובאות רבות מספרות חז"ל. רובן לקוחות מחיבורים שהגיעו לידינו, אולם הוא ציטט גם מחיבורים שלא הגיעו לידינו, ובראשם ספרי זוטא דברים. במאמר זה המחברים מתמקדים במובאות שהביא ישועה מן המכילתא דרשב"י, שלא הגיעה לידינו בשלמותה, ודנים בתרומתן לקידום מחקרה של המכילתא דרשב"י וחקר לשונה. קטעים מפירושו הקצר והארוך של ישועה לספר שמות נשתמרו בכתבי יד רבים. כהכנה לכתיבת מאמר זה נערכה בדיקה של כארבעים וחמישה כתבי יד של ישועה, שרבים מהם מקוטעים וסדר דפיהם משובש. בעשרים ואחד כתבי יד נתגלו שישים ושלוש מובאות מן המכילתא דרשב"י. מכילתא דרשב"י יצאה לאור בשתי מהדורות. המהדורה של דוד צבי הופמן, שפורסמה בשנת תרס"ה, מבוססת בעיקר על מדרש הגדול, ואילו מהדורת יעקב נחום אפשטיין ועזרא ציון מלמד, שיצאה לאור בשנת תשט"ו, מבוססת בחלקים גדולים על קטעי גניזה. הופמן כלל במהדורתו גם דרשות ממדרש הגדול שאולי מקורן במשנה או בתלמוד, ואילו מלמד מיעט בכך. עתה, בעקבות מובאותיו של ישועה, אפשר להיווכח כי לעיתים צדק הופמן. דוגמה בולטת לכך הן דרשות רבות של המכילתא דרשב"י על השבת בפרשות כי תשא – ויקהל שמלמד שיער שמקורן במכילתא דר' ישמעאל, ולכן לא כלל אותן במהדורתו, ועתה מתברר שמקורן במכילתא דרשב"י, כפי ששיער הופמן. בעזרת המובאות שהביא ישועה אפשר לשחזר כמה קטעים מן המכילתא דרשב"י שלא נודעו עד כה, מאחר שלא נשתמרו בקטעי הגניזה ובמדרש הגדול. בעזרת מובאות אחרות אפשר להוכיח את נכונותם של שחזורים מסופקים של דרשות המכילתא דרשב"י שנשתמרו רק במדרש הגדול, או לחלופין שהשחזורים מוטעים, ושמקורו של מדרש הגדול הוא התלמוד הבבלי או הרמב"ם. כמו כן נשתמרו בציטוטיו של ישועה נוסחים טובים של המכילתא דרשב"י, טובים לעיתים מן הנוסחים שבקטעי הגניזה ובמדרש הגדול. במובאות של ישועה ממכילתא דרשב"י משתקפים מאפיינים רבים של לשון חכמים המוכרים לנו מכתבי היד המשובחים של ספרות חז"ל, והם מעידים על מהימנות מסירתו. דברים אלו אמורים בתופעות מתחומי הכתיב, תורת ההגה, צורות הפועל, צורות השם והתחביר. בתחום תורת ההגה מצינו במובאות אלה קווי לשון המאפיינים מסורות הגייה שונות של לשון המשנה. בכתבי היד המנוקדים נמצאו כמה מקוויה הבולטים של מסורת הגייה ארץ ישראלית, לצד תופעות המאפיינות את הטיפוס המזרחי של הענף הארץ ישראלי של לשון המשנה ותופעות שילובים אלה מצביעים על מורכבות המציאות המאפיינות את הענף הבבלי של לשון המשנה. הלשונית בסביבתו של המלומד הקראי ישועה בן יהודה במאה האחת עשרה בירושלים, ומעידים על מסורות הגייה שונות שדרו בכפיפה אחת
UR - https://uli.nli.org.il/discovery/search?vid=972NNL_ULI_C:MAIN&query=lds05,contains,000809761
M3 - מאמר
SN - 0334-3650
VL - 89
SP - 581
EP - 647
JO - תרביץ: רבעון למדעי היהדות
JF - תרביץ: רבעון למדעי היהדות
IS - 4
ER -