תיאולוגיה והלכה: על השגחה אלוהית, אחריות אנושית ותפקידו של החוק

מאמר זה מבקש להתחקות אחר מודלים שנותנים אמון מלא הן בסיפור ההשגחה הפרטית והן בחשיבות החוק כמכוון התנהגות, ומיישבים את סיפור ההשגחה עם סיפור החוק מתוך הנחה ששני הסיפורים משקפים אמיתות ולא רק אמונות הכרחיות או יחסיות. מודלים אלה טוענים שאף על פי שבחירותיהם החופשיות של בני אדם אינן משפיעות על גורלם של אחרים, הם נושאים באחריות מוסרית לבחירותיהם ולתוצאות מעשיהם. תפקידו של החוק לפי מודל זה הוא לשמור על המוסריות של נמעני החוק ולא להגן על הקורבנות שאינם זקוקים להגנה מפני שהם נמצאים תחת כנפי ההשגחה. המאמר מתייחס למקרים של רצח בשוגג או במזיד, וכן לחוק המעקה (תוך התייחסות לדרשת דבי רבי ישמעאל בתלמוד בבלי, שבת לב, ע"א), צדקה, דין רודף, בן סורר ומורה, תקנת הפרוזבול בהקשר לסוגיות הנידונות. המאמר דן גם אפקטיביות המשפט הפלילי התלמודי וסוגיית ההרתעה, בחשש מפני פסק דין מוטעה. ובחוקי הסולידריות שנועדו להגן על הזולת. המאמר דן בסוגיות אלה בהקשר למסגרת רחבה של רשת הקשרים והיחסים שבין הלכה ואגדה. מתיחויות וחוסר קוהנרטיות בין הנרטיבים לבין סיפורי החוק מתגלעים גם בהקשר של האגדה וההלכה (הכוללת בתוכה את המשפט העברי), וסיפור ההשגחה אל מול סיפור החוק (המקובל) מדגימים זאת.