תחייתה של עילת "מות הנישואין": שיטת רבינו ירוחם בבית הדין הרבני

אחת ההתפתחויות החשובות ביותר בדיני הגירושין ההלכתיים הנהוגים במדינת ישראל, ואולי החשובה שבהן, היא ההסתמכות המאסיבית על שיטת רבינו ירוחם בפסיקת בתי הדין הרבניים. רבינו ירוחם, פוסק חשוב בן המאה הארבע-עשרה, קבע בשם רבו כי במקרה של בני זוג ה"מורדים זה על זה", כלומר מביעים חוסר רצון להמשך החיים המשותפים, יש לכפות את הבעל לתת גט לאשתו, ואין הוא יכול להשהותו בטיעונים כאלה ואחרים. המאמר מיוחד לדיון בשיטה זו ובתחייתה משנות השבעים ואילך. "תחייה" משום שמאז כתיבתה לפני כשבע מאות שנים היא לא הוזכרה ולו פעם אחת בספרות ההלכה, עד לפסיקות בתי הדין הרבניים בסוף המאה העשרים. המאמר מצביע על חשיבותה של עובדה זו ועל התוצאה, הפרדוקסלית במידה רבה, שהיא זו שאפשרה את השימוש בשיטת רבינו ירוחם בימינו. המאמר עוקב אחר כניסת שיטת רבנו ירוחם לשיח של בתי הדין הרבניים ומראה כיצד הפכה לשיטה מרכזית ביותר המאפשרת חיוב בגט והפעלת סנקציות על הסרבן (או הסרבנית) במקרים הנפוצים מאוד שבהם אין לבן או לבת הזוג התובעים גירושין עילת גירושין קלאסית מבוססת-אשם אלא רק רצון לסיים את הנישואין, רצון שגם בן או בת הזוג שכנגד שותפים לו במפורש או במשתמע, אולם הם מעכבים את הגירושין מסיבות כאלה ואחרות (בדרך כלל מתוך רצון להישגים בסוגיות הנלוות לגירושין). באמצעות בדיקה שיטתית של דעות כלל הדיינים המכהנים כיום בבית הדין הרבני הגדול המאמר מנסה להציג את היקף השימוש הנרחב בשיטת רבינו ירוחם. נקל להבין את השפעתה העצומה של התפתחות זו על סוגיית הקושי להתגרש במדינת ישראל. מטבע הדברים היו דיינים שזיהו את שיטת רבנו ירוחם עם העילה המכונה "מות הנישואין" או "קרע בלתי ניתן לאיחוי" (Irretrievable breakdown ). המאמר עומד על סמיכות הזמנים המעניינת שבין עלייתה של עילה זו בעולם המערבי ובין כניסת השימוש בשיטת רבינו ירוחם לבית הדין הרבני, ומציע זיקה בין השתיים. מדובר במהפכה גדולה ביותר בדיני הגירושין הקלאסיים של ההלכה. לא ייפלא אפוא כי בקרב בתי הדין קיימת גם אופוזיציה חזקה לגישה הולכת ומתרחבת זו. המאמר מצביע על דרכים פרשניות שונות שבהן הציעו דיינים שונים לצמצם את שיטת רבינו ירוחם וכן על דיינים המתעלמים משיטה זו, ומציע כי בסופו של דבר מתקיים בין מחנה התומכים למחנה השוללים ויכוח עקרוני על אופיין של עילות הגירושין ההלכתיות ועל השאלה אם לאפשר גירושין "קלים", כלומר גירושין שאינם נובעים מאשם של אחד הצדדים אלא מעצם העובדה כי לנישואין אין תוחלת. (מתוך המאמר)