Abstract
קובץ "דרכי שלום" במסכת גיטין במשנה מתבסס על חומרים הלכתיים שקדמו לו ולצידם מרכיבים מאוחרים יותר של עריכה. ארגון זה של החומר ההלכתי יצר בתוך היחידה הספרותית מתח מובנה בין אפיונים כוללניים לבין אפיונים פרטניים יותר, אשר אִיפשר קריאות שונות שלה. עם זאת, עריכתו שיקפה לעינינו "רגע בזמן" — שלהי תקופת המשנה — שבו התארגנה בתודעתם המשפטית של החכמים הקטגוריה ההלכתית "מפני דרכי שלום". ארגונם של החומרים ביטא שינוי בעמדות הערכיות של החכמים ביחס לחומרים עצמם, והגדיר את המשמעויות התורת־משפטיות והנורמטיביות של "מפני דרכי שלום" כקטגוריה משפטית, הנעה על הספקטרום שבין כלל, עיקרון תיאורי ועיקרון נורמטיבי. קיבוצן של ההלכות לקובץ טקסטואלי, השארתן של הלכות מסוימות, שבהן נשאה ההנמקה אופי אפולוגטי (כהסבר לכך שחכמים נסוגים מן ההלכה כפי שהיא צריכה להיות לשיטתם) מחוצה לו, פרישתה על מעגלים הולכים ומתרחבים בתוך הקהילה ואף מחוצה לה, וכן הצמדתה לקובץ ההלכות ש"מפני תיקון העולם", יצרו אמירה רעיונית על תפקידם החשוב של יחסים בין־אישיים טובים כחלק מבניית חוסנה של הקהילה, ועל הדרכים המתאימות לקדם מטרה זו. מבחינה ערכית ראינו תזוזה בעמדתם של החכמים כלפי הנמקת "מפני דרכי שלום" וההלכות המנומקות בה, שנתפסו בעת הזו כשיקוף לתפיסת עולמם של החכמים, ולא כתוצאה משפטית שהתקבלה מחוסר כוח פוליטי שחייב אותם להתפשר על אופן קיום מצוות התורה, בבחינת הרע במיעוטו. מבחינה תורת־משפטית ונורמטיבית, מעשה העריכה יכול להיקרא כמגדיר את גבולותיה ואת תכניה של הקטגוריה המשפטית "מפני דרכי שלום". קריאה כזו מעלה כי במישור האופקי הוגדרו הבעיות שיכולות להיפתר באמצעות "דרכי שלום" — הגם שחלקן עמדו בוויכוח בין חכמים — כמו כן הוגדרו ההשלכות המשפטיות של ההלכות שנומקו "מפני דרכי שלום". במישור זה ניתן לראות את הסדרתם של תחומים אפורים ומקרי גבול תוך קביעת כללי התנהלות והתנהגות ברורים ומחייבים; הקלה ככל האפשר (במילים אחרות: ויתור על היקף החובה ( במגע עם מי שאינו מקפיד בהלכה כמו מגזרהחכמים ) "חשודים על השביעית", "עם הארץ" ו"גויים" ( מתוך ניסיון להגדיר קווים אדומים כדי לא לפגוע בהלכה; וכן, אי הטלת סנקציה על מי שעבר על הלכה. במישור האנכי הוגדר מערך היחסים הפנימי בתוך הקטגוריה. בדרכו של רז, ניתן היה לראות כי הנימוק "מפני דרכי שלום", שהנביע כללים מחייבים בתקופות קודמות (במיוחד בדור אושא), מוקם כאן על הרצף שבין עיקרון לכלל משפטי. מיקום זה יכול להתפרש כניסיוןלייצר "הטיה תודעתית" לכיוון תפיסת "דרכי שלום" כ"עיקרון תיאורי"93, שמטרתולפתור בעיות נקודתיות, שכל אחת מהן צריכה להיבחן לגופה — יותר מאשר כמושגמופשט או כ"עיקרון נורמטיבי".עדות לכך שעריכה זו הפכה את "דרכי שלום" לקטגוריה משפטית ניתן היה לראות גם מאותן הצצות שסיפקו לנו הסוגיות שהבאתי מהתלמודים. סוגיות אלו שיקפו את הבנתם, ואולי נכון יותר לומר את הכרתם, של הדורות שפעלו לאחר התגבשותה של הקטגוריה, במאפייניה (לדוגמה הבחנות התלמודים ביחס למשמעויות הנורמטיביות הנובעות ממחלוקת תנא קמא ור' יוסי בגזל), ומצד שני את הניסיונות להוציא מתוך הקטגוריה כללים שלא הסכימו לכלול בה (ר' זעירא ביחס להלכות שביעית; ר' אבא ור' אימי בהתנגדותם להחיל את "דרכי השלום" על כלל מחייב נוסף הנוגע לעבודה זרה). במילותיו של קנדי נוכל לומר כי משמעותה האופרטיבית של הקטגוריה "מפני דרכי שלום" (בשונה מן המשמעות הרעיונית־הערכית שלה) נקבעה כתוצאה מתיעודן של אותן בעיות שלהן היו החכמים מוכנים לספק פתרון תחת "דרכי שלום", כמו גם, לטעמי, מאותן הבעיות שלהן לא היו מוכנים לספק פתרון כזה. (מתוך המאמר)
Translated title of the contribution | Editorial Considertion for Halkhic Aggregates: A Literary-Jurisprudential Study of the 'On Account of the Ways of Peace' Aggregate in the Mishnah ( Gittin 5, 9-10) |
---|---|
Original language | Hebrew |
Pages (from-to) | 33-69 |
Number of pages | 37 |
Journal | דיני ישראל |
Volume | לז |
State | Published - 2023 |
Externally published | Yes |
IHP publications
- ihp
- Cohanim
- Damages
- Editing
- Jewish ethics
- Jewish law
- Mishnah -- Gittin
- Priests, Jewish
- Rabbinical literature