רב–שיח בנושא אחריות תאגידית סביבתית – מרצון או מכוח החוק?

ההכרה כי לתאגידים ולחברות קיימת מחויבות במנעד נושאים חברתיים וסביבתיים, נוסף על מחויבותם להשיא רווחים לבעליהם, היא תפיסה המשויכת לעשורים האחרונים. לאור התעצמות כוחם של תאגידים ולנוכח השפעתם הגוברת על מכלול תחומי החיים המודרניים, החלו לעלות סוגיות הקשורות להעסקה הוגנת, להתנהלות אתית, לאחריות כלפי הסביבה והקהילה ולממשל תאגידי, תוך כדי שהן יוצרות שינוי ומאזנות מחדש את מערך הציפיות מהתאגידים. תהליכים חברתיים, טכנולוגיים וכלכליים מגוונים השפיעו גם הם על יצירת השיח בדבר אחריות תאגידית, ובראש וראשונה, הגלובליזציה, אשר אחד מביטויה הוא מעבר מתאגידים לאומיים לתאגידים רב–לאומיים. בכל העולם נוצר לחץ ציבורי וקריאה למאסדר (רגולטור) להסדיר היבטים הקשורים בהתנהלות התאגידים ולאכוף אותם. 'אחריות תאגידית' היא מושג המתייחס לאופן שחברות מנהלות בו את עסקיהן. כלומר, נוסף על השיקולים הפיננסיים, מצופה מהן להפעיל שיקולים אתיים, חברתיים וסביבתיים, כחלק מפעילותן העסקית. כיום נחשב התחום לחלק מהליבה העסקית והאסטרטגית, ומתבססת ההבנה כי התאגיד מחויב לכלל מחזיקי העניין שלו, ולא רק לבעלי המניות. אחריות סביבתית של תאגידים קשורה להיבטים מקומיים (איכות אוויר, קרקע ומים) ולהיבטים גלובליים (התחממות כדור הארץ ועוד). אולם מלוא היקף הנושא כולל גם התייחסות למיזור חיי המוצר ולפיתוח בר–קיימא, המביא בחשבון את קצב ההתחדשות הטבעי של משאבי כדור הארץ ואת זכויות הדורות הבאים. רב–שיח זה מוקדש לסוגיה אם תחום זה צריך במהותו להיות מאוסדר (מוסדר על–ידי רגולציה), או נתון לרצונן החופשי של החברות בכפוף לאסטרטגיה שלהן. כלומר, האם על המחוקק להתערב ולקבוע כיצד ינהלו חברות את אחריותן הסביבתית? ואם כן, אזי מה צריכים להיות גבולותיה של אחריות זו? (מתוך המאמר)