Abstract
המאמר בוחן כמה מתחים ובעיות במשטר הרישוי של חוק אוויר נקי בנוגע למקורות פליטה נייחים גדולים. סוגיה ראשונה עוסקת במתח שבין הוראה מרכזית בחוק, שלפיה היתרי פליטה אמורים להיות מבוססים על הטכניקה המיטבית הזמינה (טמ"ז), להוראות אחרות בחוק ובתקנות המזכירות ניתוחי עלות-תועלת. המאמר מסביר את השיקולים של צדק חלוקתי המצדיקים חובת שימוש בתקנים מבוססי-ישימות (טמ"ז) וטוען שראוי שהיתרים לזהם יתבססו על אלה גם כאשר הטכניקה המיטבית אינה יעילה כלכלית. סוגיה נוספת עוסקת בשאלה אם ישימותה הכלכלית והטכנית של טכנולוגיה כלשהי צריכה להישמע בזיקה לפירמה המבקשת את היתר הפליטה או בזיקה למגזר התעשייתי כולו. גם כאן שיקולי צדק חלוקתי תומכים בלשון החוק, שדורשת מבחן מבוסס-מגזר, שלא כפרקטיקה המתפתחת של המשרד להגנת הסביבה. סוגיה שלישית עוסקת בשאלה אם הטמ"ז צריכה להיקבע על בסיס תרומתה להפחתת פליטתם של מזהמים לאוויר או שמא על בסיס תרומתה לאיכות הסביבה בכללותה. המאמר טוען שעל רישוי בחוק אוויר נקי לדרוש צמצום מרבי של פליטות לאוויר דווקא מאחר שדרישה להתחשב בסביבה בכללותה מותירה למאסדר שיקול דעת כמעט מוחלט. נוסף על סוגיות יסודיות אלה, המאמר סוקר כמה בעיות טכניות במשטר הרישוי המתפתח, במיוחד בתקנות ובמסמכי ההנחיות שהוציא המשרד להגנת הסביבה. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 219-251 |
Number of pages | 33 |
Journal | חוקים: כתב עת לענייני חקיקה |
Volume | 7 |
State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- Air -- Pollution
- Air -- Pollution -- Prevention and control
- Air quality management -- Law and legislation -- Israel
- Distributive justice
- Industries -- Environmental aspects
- Management
- זיהום אוויר על-ידי מפעלי תעשייה
- חוק אוויר נקי, התשס"ח- 2008
- יעילות
- מניעת זיהום אוויר
- צדק חלוקתי