Abstract
מאמר זה בוחן את תפקידיה של הבדיחה היהודית האינטרטקטואלית ממפנה המאות ה-19 וה-20, כפי שהיא משתקפת באנתולוגיה הפופולרית של אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד (1922, 1938-1935) ובאוסף הבדיחות המיניות שדרויאנוב גנז. ריבוי הציטוטים מן המקורות היהודיים נבחן תוך הגדרתם מחדש של סוגי הבדיחה האינטרטקסטואלית: בדיחת האלוזיה, הבדיחה הנרטיבית, הבדיחה הפרודית והבדיחה הסאטירית. שעה שרוב הבדיחות משקפות את שאיפתו של האתנוגרף היהודי בן הזמן לבסס באמצעות הבדיחה את שימושיה של העברית כשפת דיבור, דיון נוסף בהקשריה התרבותיים הרחבים של הבדיחה מלמד גם על יסודותיה החתרניים. שכן, דרויאנוב ובני זמנו נהגו בציטוטים מכתבי הקודש בחופשיות, כ"כלים" בלבד, העשויים להעניק לתכניה האוניברסליים של המהפכה הציונית סמכות ואפילו קדושה. זאת ועוד; אוסף הבדיחות שנגנזו חושף את היסודות הסאטיריים המגולמים בבדיחה האינטרטקסטואלית, ואת משמעותו הרדיקלית של חילון "לשון הספר" העברית. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | הצחוק (קובץ בעריכת אריה סובר) |
| Place of Publication | ירושלים |
| Pages | 69-88 |
| Number of pages | 20 |
| State | Published - 2018 |
IHP publications
- ihp
- Allusions in literature
- Hebrew literature, Modern
- Interdisciplinary approach to knowledge
- Parody
- Religion
- Satire
- Secularism
- Sex
- Wit and humor