Abstract
מוקוסיטיס סביב השתל הינו הליך דלקתי המערב רק את הרקמות הרכות, בעוד שפרי-אימפלנטיטיס פוגע הן ברקמות הרכות והן הקשות התומכות בשתל. מחלות אלו נפוצות מאוד, כאשר שכיחות מוקוסיטיס בקרב האוכלוסיה בעולם נעה סביב ה-%80 ופרי-אימפלנטיטיס בין 28 ל-%56. קיימים מספר גורמי סיכון שניתן לסווגם כסיסטמיים ומקומיים, בהם עישון, היסטוריה של מחלת חניכיים, היגיינת פה ירודה, אי-הקפדה על ביקורים תקופתיים במרפאת שיניים, מחלות סיסטמיות, סיבות יאטרוגניות, רקמות רכות באיכות ירודה באזור ההשתלה, היסטוריה של כשל שתלים קודמים ועוד. תוצאות ארוכות טווח של טיפולי פרי-אימפלנטיטיס הינן בלתי צפויות, כאשר בדרך כלל מצבים מתקדמים מחייבים הוצאת השתלים. יתר על כן, מרבית הפרוטוקולים הטיפוליים הידועים כרוכים בהתערבות כירורגית, שעלולה להוביל לנסיגת חניכיים ניכרת המלווה בפגיעה אסתטית ופונקציונלית. מכיוון שאין הנחיות מבוססות ראיות לטיפול בפרי-אימפלנטיטיס, הפכו אסטרטגיות מניעה לחשובות ביותר. השילוב של תוכניות טיפול ותחזוקה לאחר שיקום על גבי שתלים עשוי לתרום ליציבות ארוכת טווח של רקמות סביב השתל. לצורך מניעה של תהליך דלקתי סביב השתל דרושה הקפדה מדוקדקת על היגיינה אורלית. בנוכחות סימנים קליניים לדלקת, אפילו ללא אובדן תמיכה גרמית סביב השתל, יכול שילוב של חומרים אנטי-בקטריאליים בשחרור מושהה, כגון Arestin על בסיס קבוע במהלך ביקורים תקופתיים וניקוי סביב השתל, להוביל לתוצאות טובות לטווח ארוך ולמניעת הרס הרקמות התומכות בשתל. שילוב זה יכול להימצא יעיל גם בטיפול במצבים של פרי-אימפלנטיטיס התחלתי או בינוני. במקרים מתקדמים, בהם אובדן התמיכה גרמית נאמד ב-%50 או יותר מאורך השתל, רצוי לשקול את הוצאתו. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 51 |
| Number of pages | 1 |
| Journal | רפואת הפה והשיניים |
| Volume | 33 |
| Issue number | 4 |
| State | Published - 2016 |
IHP publications
- ihp
- Teeth -- Transplantation