פניו השונים של המיתוס היהודי: מן המקרא ועד להפנמתו הרעיונית בחסידות

המאמר פותח בדיון בעמדותיהם של משה אידל ויהודה ליבס בסוגיית המיתוס בקבלה ומקורותיו המקראיים והמדרשיים. בעקבות איתמר גרינולד ובניגוד לעמדתו של שלום רוזנברג, מחבר המאמר מחזק את עמדותיהם של שני הראשונים. זאת באמצעות דיון באופיו המיתי של פולחן הקורבנות המקראי ובאופיים המיתי של אחדים מהסבריו במדרשי חז"ל. מאידך, מחבר המאמר חולק על הכפפתו של המיתוס היהודי לזה הפגאני, ומציע לראות את הנתון המוסרי שבמקרא כחלק אינטגרלי מן המיתוס היהודי. לטענת המחבר, רבים מהתכנים היהודיים המרכזיים הם מיתיים במהותם, ומשקפים התמודדויות תקופתיות בין מיתוסים שסר חינם למיתוסים חלופיים, ובין שני הסוגים הללו לשיטות הרמנויטיות שונות ולניסיונות מובהקים של הפנמה. בניגוד לעמדות של שלום ושל ההולכים לשיטתו, שראו בקבלה התפרצות חיצונית של סמלים מיתיים לתוך היהדות או התעצמות של המיתוס ביהדות הימי-ביניימית, המחבר טוען שהכתבים הקבליים הם רק בגדר התמודדות מאוחרת עם אופיים המיתי של הסיפור והפולחן המקראי, כמו גם עם עולם האגדה והמחשבה של חז"ל. לטענתו, במקום לדבר על התעצמות המיתוס ביהדות ימי הביניים, יש להמשיך ולבחון את התפתחות המחשבה היהודית כמהלך, שראשיתו במיתוס המקראי המתוחכם, ובהמשכו התפתחו דרכי תגובה שונות שנועדו להחיותו ולשמרו. זאת כל אימת שמרכיבים מרכזיים בו נחלשו או נקלעו לסכנת ערעור, כמו שאירע לאמונת ההשגחה ולאופיו המיתי של הפולחן. בהמשך, מדגים מחבר המאמר את טיעוניו על גלגוליו של המיתוס המקראי עד להפנמה החסידית, באמצעות מקרה מבחן, והוא סיפור גן-עדן. מחבר המאמר מציג תיאוריית מיתוס אלטרנטיבית, המצרפת תיאוריות מיתוס שונות, ומדגים אותה באמצעות מעקב דיאכרוני אחר התפתחותו של מיתוס גן-עדן מן המקרא ועד להפנמתו במחשבת החסידות בשלהי המאה השמונה-עשרה ובראשית המאה התשע-עשרה. כך, המאמר בוחן את ההתייחסות לסיפור גן העדן ולמעמדו המיתי בתקופות שונות ובעיני הוגים שונים: בשלהי הבית השני, במחשבת חז"ל, ולפי תפיסת הרמב"ם, הרמב"ן, ספר הזהר ומחשבת החסידות.