ערך החיים בין סמכות לאוטונומיה

מאמר זה עוסק במתח השורר בספרות חז"ל בין סמכות משפטית, מומחיות רפואית ואוטונומיה של הפרט. העימות בין סמכות ומומחיות לאוטונומיה מגיע לשיאו כאשר הוא נוגע לגופו של הפרט. המאמר בוחן את הביטוי לכך בסוגיה אחת מן התלמוד הבבלי העוסקת בפרשנות המוענקת לחוויות כאב וחולי. סוגיה זו עוסקת באיסור על אכילה ושתייה ביום הכיפורים ודנה בשאלת מעמדו של חולה שנכנס לגדר סכנה עקב הצום, שהוא מצד אחד החובה הדתית המרכזית של היום ומצד שני אמצעי הכפרה המרכזי של האדם. הסוגיה חושפת עמדות שונות ומנוגדות בנוגע לשאלה בידי מי הסמכות להגדיר את צורכי החולה כחמורים דיים כדי להפר איסור הלכתי מרכזי. בהלכה התנאית ניכרת האדרת סמכותם של מומחים, ואילו בתלמודים מוצגות שתי תפיסות שונות: האחת מתמקדת בעליונות של ערך החיים; על פי השנייה, לעומת זאת, ידיעת הפרט את גופו, את צרכיו ואת רצונותיו הפיזיים והמנטליים היא שצריכה לכוון את החלטותיו בנוגע לחייו שלו. המאמר ממשיך ועוקב אחר המתח בין העמדות השונות בהתפתחותה של ההלכה הבתר־תלמודית ובוחן בתוך כך את השלכות הדיון התלמודי על שאלות של מסירת הנפש מתוך חסידות וכפיית החולה לקבל טיפול רפואי.