עם הספר ומשפט הספר: החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל

החוק להגנת הספרות והסופרים נכנס לתוקפו בתחילת שנת 2014 והיה תקף למשך שלוש שנים. הרקע להתערבות המדינה בשוק הספרים הוא הרצון להגן על הספרות המקורית והמתורגמת, שנתפסת כמרכיב מרכזי בתרבות ובזהות הישראליות, ולקדם אותה. מטרתו למנוע פגיעה בסופרים ובספרות ולהבטיח היצע תרבותי עשיר. החוק נובע מהיעדר הגנה מספקת על זכויות סופרים, שתלויה בהסכמים חוזיים בינם לבין המוציאים לאור. החוק נועד אפוא להבטיח זכויות מינימליות גם לסופרים, ותשלום תגמול הוגן תמורת יצירתם. החוק בעיקרו מאמץ שלושה הסדרים רגולטוריים בשוק הספרים. הראשון, המכונה Resale Price Maintenance, מחייב את חנויות הספרים לשמור על מחיר קבוע ואחיד לספר ישראלי במשך החודשים מתאריך ההוצאה לאור של הספר. ההסדר הרגולטורי השני בחוק מתערב במערכת היחסים ההסכמית שבין הוצאות הספרים לסופרים וקובע את אופן עיצובו של המחיר החוזי - התמורה לסופרים. החוק קובע שיעורי מינימום לתמלוגים המשולמים לסופרים ישראלים. לבסוף, בשל הדואופול והבעלות האנכית המאפיינים את שוק הספרים בארץ, נוצר חשש מניצול לרעה של כוח השוק על ידי מוציא לאור שהוא בעלים של חנויות ספרים, בדרך של נקיטת פעולות להעדפת מכירה של ספריו בחנויות שבהן הוא שולט ומניעת ספריו מהחנויות המתחרות. בשל כך, החוק מטיל מגבלות שונות גם ביחס לחששות אלו ואוסר על חנות ספרים ומוציא לאור לתגמל מוכר שהוא מעסיק בעבור המלצה על ספר מסוים, וכן חל איסור על אפליה בהקצאת שטחים של תצוגת ספרים. מאמר זה מבקש לבחון את הרציונל הנורמטיבי לאימוץ שני ההסדרים הרגולטוריים המרכזיים בחוק ועיצובם. לשם כך הוא מדגים את הניתוח, הדיון והביסוס הנדרשים לצורך הכרעה ציבורית מסוג זה שאנו מוצאים בחוק הספרים. מהמאמר עולה כי לא ניתן לוותר על ביסוס תאורטי, הן פוזיטיבי והן נורמטיבי, לחקיקה רגולטורית. המאמר אף מראה כי ללא ביסוס תאורטי של כללים רגולטוריים, לא זו בלבד שלא ניתן לתת להם טעם, אלא גם לא ניתן לבחון אותם ולהעריך אותם - לא מראש, טרם חקיקתם, ולא בדיעבד, על פני זמן. הבסיס התאורטי שעליו נשענת החקיקה מאפשר לא רק דיון ציבורי וניתוח תאורטי, אלא גם הערכה של הצלחת ההסדר הרגולטורי או של כישלונו. חסר זה בולט בחוק הספרים, בעיקר מאחר שהמחוקק ביקש באופן מפורש לבחון את הצלחתו על פני זמן. ואולם, בהיעדר בסיס תאורטי לכללים הרגולטוריים שבחוק, לא ניתן לדעת מהם המדדים במציאות המעידים על מידת ההצלחה של החוק. מלבד הניתוח של ההסדר הרגולטורי המסוים של חוק הספרים, המאמר מצביע במשתמע על הכשל הרגולטורי בהליך החקיקה. כשל רגולטורי זה מאופיין בעיקרו בהיעדרו של ביסוס תאורטי מפורש כלשהו להסדרים אלו שאומצו בחוק הספרים.