TY - JOUR
T1 - על תורת הנשמה הכפולה בקבלת המאה השש עשרה ומקורותיה
AU - מערבי, חן
AU - אפטרמן, אדם
PY - 2024
Y1 - 2024
N2 - תורת הנשמה הכפולה משמשת מסגרת מושגית מרכזית אצל רוב המקובלים שפעלו בצפת במאה השש עשרה. מקובלי צפת ראו את השיתוף המהותי בין האלוהות לנשמה כאפשרי מפאת חלק או שארית מנשמת האדם הנותרת בחיק האלוהות. עיקרון בסיסי זה משקף השפעה נאואפלטונית מובהקת, שהתפתח מתוך עיון מחודש במקורות הקבלה, ובמקורות נאואפלטוניים יהודיים כדוגמת אברהם אבן־עזרא. בד בבד עם ההשפעה של המודל הנאואפלטוני, השתמשו מקובלי צפת במונחים ובמוטיבים שהתגבשו במקורות אשכנזיים, בחטיבות הזוהר, בספרות הקבלה, ובפרט ברעיונות קבליים שהתגבשו בדור הגירוש. העיקרון של תהליך האצלה בתוך האדם המשתרע מהאלוהות ועד הגוף וכולל יסוד של שפיעת שפע במרחב זה נקשר בשורה של מושגים המציינים סוגים שונים של כפילות שנספגו ממקורות מדרשיים, אשכנזיים וקבליים. ר' משה קורדובירו, ראשון למקובלי צפת שתיאר את רציפות המבנה של הנשמה כשלשלת בעלת חוליות רצופות המאפשרות לשפע לשפוע דרכן, המקבילה באופן סטרוקטורלי לרציפות העולמות והנאצלים כולם. התיאור המקביל של האצלת העולמות בדמות אדם, וההאצלה של האדם בדמות העולמות, השפיע השפעה מכרעת על האופן שבו תלמידיו שרטטו את קווי המתאר של התופעה המיסטית, שלשיטתם מתרחשת בתוך מדיום הנשמה המתוח בין שמים לארץ, בין האל לאדם. מציאות הנשמה באלוהות איננה נסוגה או נעלמת עם יציאתה וירידתה אל העולם, והיא ממשיכה להתקיים במרחב האלוהי, אם כהוויה ממשית המאצילה את הנשמה התחתונה, אם כרושם ועִקבה של הנשמה הנאצלת. מודל זה של רציפות הנשמה – ולמעשה רציפות האדם – הוא רכיב מרכזי בשיטה המיסטית בספרות הדרוש והמוסר הקבלית במאה השש עשרה, ומשרטטת את קווי המתאר של תורת ההשתלמות, הדבקות וההתגלות המיסטית. אצל ר' משה קורדובירו וחוג תלמידיו, וכן אצל חיים ויטל בספר 'שערי קדושה', תורה זו משקפת מיזוג אופקים אונטולוגי של האדם והאלוהות, ובהתאם לכך משרטטת גם תורת שיבה והתעלות מיסטית ייחודית הנגזרת מתורת הנשמה הכפולה כתנועה לעבר האלוהי שהוא גם האנושי, וסגירת המעגל במשיכת השפע האלוהי לתוככי האדם. מודל הנשמה הכפולה של המקובלים הללו העוסק באופן ישיר ביחסי נשמה–אל לא נמצא כפשוטו בקבלת האר"י. כפי שהצגנו בפרוטרוט, מושג שורש הנשמה אצל האר"י מתייחס למקור או לכוח קולקטיבי המשותף לקבוצת נשמות בהווה ובעבר, הקשורות זו בזו בקרבה מיוחדת, ופתוחות להשפעה רוחנית זו מזו. נשמה יכולה להתקשר עם אחת מנשמות הקבוצה בגלגול או בעיבור, ולעיתים גם יכולה להתקשר עם נשמת צדיק מהעבר ולהתנסות בשורש גבוה, אך רק לעיתים רחוקות, אם בכלל, מובנת התקשרות זו במונחים של קשר מיידי ואינטנסיבי עם האלוהי. לצד המסורת על שורש משותף למשפחת הנשמות, יש העמדה כי קיימות שתי בחינות לנשמת האדם הפרטי, כאשר הבחינה העליונה מכונה בשמות כגון 'אור מקיף' או 'נשמה מקיפה', החופפת על האדם מבחוץ ומריקה אליה שפע חיים. רעיון זה מזוהה עם העיקרון הטכני המצוי בכתבי האר"י, הקובע כי האינדיווידואציה של האור (או הנשמה) באדם יכולה להתממש רק בעקבות התמעטותה בנקב הכלי, כאשר חלק מהאור אינו סובל את תחומי ההגבלה בכלי ונותר להאיר מבחוץ בבחינת 'אור מקיף'. בנושא זה גיבש האר"י תורה שונה הניזונה מתורות הכפילות הרבניות והאשכנזיות ובמידה מסוימת גם מתורות הכפילות הזוהריות, אך היא לא עולה לכדי תורת נשמה כפולה כפי שזו התפתחה אצל הרמ"ק, די־וידאש, ויטל ואלשיך. שוני זה השתקף בהתאמה גם במאפיינים של הדרך המיסטית שגיבש. (מתוך המאמר)
AB - תורת הנשמה הכפולה משמשת מסגרת מושגית מרכזית אצל רוב המקובלים שפעלו בצפת במאה השש עשרה. מקובלי צפת ראו את השיתוף המהותי בין האלוהות לנשמה כאפשרי מפאת חלק או שארית מנשמת האדם הנותרת בחיק האלוהות. עיקרון בסיסי זה משקף השפעה נאואפלטונית מובהקת, שהתפתח מתוך עיון מחודש במקורות הקבלה, ובמקורות נאואפלטוניים יהודיים כדוגמת אברהם אבן־עזרא. בד בבד עם ההשפעה של המודל הנאואפלטוני, השתמשו מקובלי צפת במונחים ובמוטיבים שהתגבשו במקורות אשכנזיים, בחטיבות הזוהר, בספרות הקבלה, ובפרט ברעיונות קבליים שהתגבשו בדור הגירוש. העיקרון של תהליך האצלה בתוך האדם המשתרע מהאלוהות ועד הגוף וכולל יסוד של שפיעת שפע במרחב זה נקשר בשורה של מושגים המציינים סוגים שונים של כפילות שנספגו ממקורות מדרשיים, אשכנזיים וקבליים. ר' משה קורדובירו, ראשון למקובלי צפת שתיאר את רציפות המבנה של הנשמה כשלשלת בעלת חוליות רצופות המאפשרות לשפע לשפוע דרכן, המקבילה באופן סטרוקטורלי לרציפות העולמות והנאצלים כולם. התיאור המקביל של האצלת העולמות בדמות אדם, וההאצלה של האדם בדמות העולמות, השפיע השפעה מכרעת על האופן שבו תלמידיו שרטטו את קווי המתאר של התופעה המיסטית, שלשיטתם מתרחשת בתוך מדיום הנשמה המתוח בין שמים לארץ, בין האל לאדם. מציאות הנשמה באלוהות איננה נסוגה או נעלמת עם יציאתה וירידתה אל העולם, והיא ממשיכה להתקיים במרחב האלוהי, אם כהוויה ממשית המאצילה את הנשמה התחתונה, אם כרושם ועִקבה של הנשמה הנאצלת. מודל זה של רציפות הנשמה – ולמעשה רציפות האדם – הוא רכיב מרכזי בשיטה המיסטית בספרות הדרוש והמוסר הקבלית במאה השש עשרה, ומשרטטת את קווי המתאר של תורת ההשתלמות, הדבקות וההתגלות המיסטית. אצל ר' משה קורדובירו וחוג תלמידיו, וכן אצל חיים ויטל בספר 'שערי קדושה', תורה זו משקפת מיזוג אופקים אונטולוגי של האדם והאלוהות, ובהתאם לכך משרטטת גם תורת שיבה והתעלות מיסטית ייחודית הנגזרת מתורת הנשמה הכפולה כתנועה לעבר האלוהי שהוא גם האנושי, וסגירת המעגל במשיכת השפע האלוהי לתוככי האדם. מודל הנשמה הכפולה של המקובלים הללו העוסק באופן ישיר ביחסי נשמה–אל לא נמצא כפשוטו בקבלת האר"י. כפי שהצגנו בפרוטרוט, מושג שורש הנשמה אצל האר"י מתייחס למקור או לכוח קולקטיבי המשותף לקבוצת נשמות בהווה ובעבר, הקשורות זו בזו בקרבה מיוחדת, ופתוחות להשפעה רוחנית זו מזו. נשמה יכולה להתקשר עם אחת מנשמות הקבוצה בגלגול או בעיבור, ולעיתים גם יכולה להתקשר עם נשמת צדיק מהעבר ולהתנסות בשורש גבוה, אך רק לעיתים רחוקות, אם בכלל, מובנת התקשרות זו במונחים של קשר מיידי ואינטנסיבי עם האלוהי. לצד המסורת על שורש משותף למשפחת הנשמות, יש העמדה כי קיימות שתי בחינות לנשמת האדם הפרטי, כאשר הבחינה העליונה מכונה בשמות כגון 'אור מקיף' או 'נשמה מקיפה', החופפת על האדם מבחוץ ומריקה אליה שפע חיים. רעיון זה מזוהה עם העיקרון הטכני המצוי בכתבי האר"י, הקובע כי האינדיווידואציה של האור (או הנשמה) באדם יכולה להתממש רק בעקבות התמעטותה בנקב הכלי, כאשר חלק מהאור אינו סובל את תחומי ההגבלה בכלי ונותר להאיר מבחוץ בבחינת 'אור מקיף'. בנושא זה גיבש האר"י תורה שונה הניזונה מתורות הכפילות הרבניות והאשכנזיות ובמידה מסוימת גם מתורות הכפילות הזוהריות, אך היא לא עולה לכדי תורת נשמה כפולה כפי שזו התפתחה אצל הרמ"ק, די־וידאש, ויטל ואלשיך. שוני זה השתקף בהתאמה גם במאפיינים של הדרך המיסטית שגיבש. (מתוך המאמר)
UR - https://uli.nli.org.il/discovery/search?vid=972NNL_ULI_C:MAIN&query=lds05,contains,001103181
M3 - מאמר
SN - 2706-6096
VL - ח
SP - 90
EP - 138
JO - ראשית: עיונים ביהדות
JF - ראשית: עיונים ביהדות
ER -