על פרשנותו של משה שוורץ להגותו של רוזנצוויג

המאמר מציע בחינה שיטתית לא על בסיס המחקרים המוקדמים אלא על בסיס פרשנותו של שוורץ, להגותו של פרנץ רוזנצוויג, כפי שזו באה לידי ביטוי בחיבור השיטתי המאוחר ממיתוס להתגלות, שבו שב שוורץ אל משנתו של שילינג על מנת לחבר בינו לבין רוזנצוויג כמייצגה של פילוסופיית ההתגלות באופנה הבשל ביותר. בבחינה זו נשען דב שוורץ על מושג השיטה, על תפקידו של היחיד במערך ההגות הפילוסופית ועל מרכזיותה של ההתגלות. (מתוך המאמר)