עלייה לרגל נוצרית לארץ הקודש במאה ה־21: בין אחדּות לקונפליקט, בין צליינות לתיירות, בין נצרות ליהדות

המחבר מציג במאמרו מבט מקיף על ארץ הקודש הנוצרית ומציע מודל שבו הפיתוח והפעילות העכשווית במרחב הקודש הנוצרית ומציע מודל שבו הפיתוח והפעילות העכשווית במרחב הקדוש נעשים נעשים על אף היעדרה של אוכלוסייה נוצרית בעלייה לרגל הנוצרית למקומות הקדושים בארץ הקודש הנמשכת כבר יותר מ-1,700 שנה למהווה את אחת התופעות הדתיות החשובות בעולם. לצד התמשכות התופעה יש בה גם ממדים חדשים, ובהם מתמקד המאמר. ממדים אלו נדונים מתוך התייחסות לשלושה צמדים תיאורטיים: בין קומיוניטס לבין קונפליקט, בין צליינות לבין תיירות, בין התודעה הנוצרית של הצליינים לבין היהדות המוצגת במסע הצליינות על ידי מתווכי קדושה יהודים, ובייחוד על ידי המדריך היהודי-ישראלי. מאמרו של פלדמן מתבסס על מחקר רב-שנים על הצליינות הנוצרית לארץ הקודש וגם על עבודתו כמורה דרך לצליינים נוצרים. אמנם במוקד עבודתו מצויים אתרי העלייה לרגל, אך אתרים אלו ומרחב מצומצם זה משמשים את פלדמן לדיון רחב בהבחנות מרכזיות באנתרופולוגיה של הצליינות ושל מקומות קדושה בעת הזאת. ההבחנה הרחבה ביותר היא הקשר בין צליינות לבין תיירות, וכפי שכותב פלדמן "אנשי דת וחוקרים ניסו ליצור הבחנה בין תופעת הצליינות לבין תופעת התיירות תוך שהם מצמדים לראשונה ערך חיובי יותר ולשנייה שלילי". ואולם, הוא טוען שזו משימה בלתי אפשרית. צליינות ותיירות הן בעלות גבולות נזילים ביותר, וכפי שהציעו טרנר וטרנר, כשם שצליין הוא חצי תייר, כך גם תייר הוא חצי צליין. שבירת הדיכוטומיה בין צליינות לבין תיירות נכונה גם בנוגע לארץ הקודש. צליינים נעזרים לרוב במערכות של תעשיית התיירות, ואתרי העלייה לרגל המרכזיים בארץ הקודש משמשים גם תיירים רבים. שבירתן של דיכוטומיות אלו היא דוגמה מובהקת למחקר המקומות הקדושים, כפי שהוא מתעצב בעת הזאת. (מתוך המאמר)