Abstract
המחברת בוחנת את ממד הזמן בסרטי הסימפוניה העירונית ומציעה כי סרטים אלה התמודדו עם עלייתה של תפישת זמן מודרנית, מופשטת ואובייקטיבית, המנתקת את הזמן מממד החוויה. סרטי הסימפוניה העירונית, דוגמת 'ברלין סימפוניה של עיר' ו'האיש עם מצלמת הקולנוע', התרכזו ביצירת מקצבים אופטיים מתוך אמונה כי פעולת הריתמוס על גוף הצופים מהווה בסיס ל"אספרנטו חזותי" שתאפשר לפנות לאנושות כולה. הזמן והחלל העירוני מקבלים בהם ממד שוויוני שאותו חולקים הכול, וכך מדגישים למעשה את המחיר שאנו משלמים על ניתוק ממד הזמן מן הממד הגופני ומזכירים שתיתכן חלופה לזמן השוק העולמי, לזמן הניהול העצמי המתמיד. המחברת טוענת כי סרטי הסימפוניה העירונית העמידו חלופה לזמן המודרני הממוסחר של התיעוש באמצעות הבלטת הזמן הקולנועי כזמן ריגוש וחוויה, ובנוסף הם מתפקדים כקפסולת זמן היכולה לעזור לאבחן את האופן שבו הזמן נחווה בתקופה העכשווית.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 60-73 |
| Number of pages | 14 |
| Journal | גחליליות |
| Volume | 1 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2018 |
IHP publications
- ihp
- Time in motion pictures
- זמן בקולנוע