Abstract
מאמר זה גואל מתהום הנשייה התרבותית את התיאטרון הסטירי החשוב ביותר שפעל בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בהקשר זה מבקשת זר-ציון לבחון כיצד התכנית הסטירית חיים וסעדיה הולכים העירה – שהועלתה ב-1939 , בימי המרד הערבי ועל רקע הידיעות על מצב היהודים באירופה ערב פרוץ מלחמת העולם – יצרה תחושה של רווחה רגשית בקרב קהל צופי התיאטרון ביישוב כלפי המציאות. המאמר ממקם את התכנית הסטירית הזאת בציר ההיסטוריה של המטאטא, מראה כיצד הדמויות של חיים וסעדיה ביססו מנגנון של אמפתיה וחום אנושי, ומנתח שלוש תמונות נבחרות מתוך התכנית. (תקציר מתוך המבוא)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 42-58 |
Number of pages | 17 |
Journal | תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי |
Volume | 51 |
State | Published - 2024 |
IHP publications
- ihp
- Eretz Israel -- History -- 1917-1948, British Mandate period
- Satire
- Social stratification