סוף מחשבה במעשה תחילה? דקדוק, לגיטימציה, ואידיאולוגיה מעיניהם של מורים בבתי ספר ייחודיים בתקופת הקורונה

השיח הציבורי המוכר )לעייפה( על בתי ספר שם דגש על חוסר יכולתם להשתנות ולהתאים עצמם
לשינויים חברתיים וטכנולוגיים )לם, 1973; מיכאלי ופישר, 2010; 2020 ,Cuban). התפרצות נגיף
הקורונה ב- 2020 ואיתה ביטול המפגש הפיזי הקבוע בבית הספר הכריחו את כלל מערכת החינוך,
בארץ ובעולם, לשאול את עצמן שאלות יסוד על אודות מטרותיהן. בתי הספר נדרשו לחשוב על
פרקטיקות, על שגרות ו על מטרות חינוכיות, בתוך הקשר של למידה מרחוק ) ;2020 .,al et Hall
2020 ,Zhao; 2020 .,al et Reich). סגירת שעריהם פתחה תקופה מטלטלת, שבעת ובעונה אחת
זימנה רגע של מחשבה )אליבא דלוינס( על תפקידם של בתי הספר. רוב המחקר הקיים התמקד
בבחינת הערעור של בית הספר הציבורי )לדוגמה יוצאת דופן ראו 2022 ,Hadar). מטרת מחקר זה,
לעומת זאת, היא להרחיב את היריעה ולבחון את התמודדותם של בתי ספר ייחודיים עם המשבר,
תוך שימת דגש על תפקיד ה של המורה. בבתי ספר המונח של מחנכת, מורה או אשת צוות משתנה
בשל ארגון בית הספר, כמתואר בהמשך. לאור הצורך בפשטות ובאחידות, נשתמש לרוב במילה
"מורה" במובנים השונים של תפקיד זה בזרמי החינוך ובתפיסות השונות.