Abstract
מוסד המשפחה בישראל ממלא תפקיד מרכזי בזהות היחיד והקולקטיב. במדינה שבה שיעור הולדה מהגבוהים בעולם, כמעט לכל ישראלי כיום יש לפחות שני אחים או שתי אחיות. למרות החשיבות המספרית והערכית של אחאות בחברה הישראלית, מפתיע לגלות עד כמה יחסים אלו ומשמעותם הוזנחו על־ידי התיאוריה והמחקר, המתמקדים בעיקר בקשר בין ההורים לילדיהם. במאמר זה אנו מבקשות להרחיב את הבנת ה"משפחתיזם" הישראלי, ולהפנות את המבט מהיחסים האנכיים, בין דור ההורים לזה של הילדים, אל היחסים האופקיים המתקיימים בין אחים ואחיות בתוך המסגרת המשפחתית. לשם כך אנו מבצעות עבודה אינטרדיסציפלינרית, המשלבת בין מחקר סוציולוגי לניתוח ספרותי של שתי יצירות ישראליות עכשוויות: אביבה-לא של שמעון אדף (2009) ואחות שמש של דרור בורשטיין (2012). שתי היצירות, המעמידות במרכזן מערכת יחסים עשירה וקרובה בין אח ואחות, שבליבה מלאכת היצירה, מציעות מערכת מטפורית מקורית ליחסים המשפחתיים. בכך הן מאפשרות בחינה מחודשת של אתוסים מרכזיים במשפחה הישראלית, בהם שאלת ההקרבה, ההעברה הבין־דורית של טראומה, ותפקידה של העדוּת במסגרת המשפחתית, נושאים שעד כה נבחנו כמעט בלעדית במסגרת היחסים ההיררכיים בין הורים לילדיהם.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 182-200 |
| Journal | קריאות ישראליות |
| Volume | גיליון |
| State | Published - Jun 2025 |
IHP publications
- ihp
- Brothers and sisters in literature
- Families
- Hebrew literature, Modern
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver