מתווה להתערבות עם ילדים מיישובי עוטף עזה בנושא: אובדן חברים וקשרים עם קבוצת השווים בעקבות מלחמת חרבות ברזל

הטבח האכזרי שהתרחש ב-7 באוקטובר פגע אנושות במשפחות ובילדים ביישובי עוטף עזה. משפחות רבות איבדו את יקיריהם, וילדים רבים נאלצו להתמודד עם אובדן של הורים, אחים, סבים וסבתות, דודים ובני משפחה אחרים. בימים אלו הטיפול בילדים מתמקד ברובו בטראומה האישית והמשפחתית שלהם, אך חשוב להתייחס לעובדה כי ילדים איבדו גם חברים בני גילם. על פי הנתונים, 49 מתוך 759 האזרחים הישראליים שנרצחו בטבח היו ילדים. מתוכם נרצח אחד מתחת לגיל שנה, 12 ילדים בני שנה עד 9 שנים, ו-36 נרצחים בני 10 עד 19. נוסף על כך, 40 ילדים נחטפו באכזריות לרצועת עזה. אם ננסה לשער כמה חברים יש לכל אחד מהילדים הללו, מהמעגל הקרוב או הרחוק, נוכל להבין את היקף ההשפעה שיש לאירועים אלה על עולמם החברתי של ילדים מהעוטף ועל מערכות היחסים החברתיות שלהם. זאת ועוד, בחלק מהמקרים ילדים איבדו מספר חברים, ויש לא מעט בתי ספר שבהם נרצחו או נחטפו מספר ילדים. לכל אלה יש להוסיף כי תושבי עוטף עזה פונו לבתי מלון או למקומות אירוח ברחבי הארץ, דבר שהביא לנתקים חברתיים בין ילדי העוטף לחבריהם שהיו לומדים בבתי ספר אזוריים לילדים ממספר ישובים. המתווה הנוכחי מבקש לתת מענה לסוגיית ההתמודדות עם ההשפעות של המלחמה על מערכות היחסים החברתיות של הילדים. מבנה המתווה: בחלק הראשון מוצג רקע תיאורטי ומקצועי שעליו מתבסס המתווה; בחלק השני מוצגות המלצות מעשיות לטיפול ודרכי התערבות עם ילדים בהקשר לנושא החברים. קהל יעד: המתווה מיועד לאנשי ונשות המקצוע הבאים: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מורים, גננות, יועצות חינוכיות, ואנשי החינוך הבלתי פורמאלי-- מן ההקדמה