Abstract
מטרת המאמר היא להתוות בקווים כלליים את המאפיינים המכוננים של התיאוריה של המשפט במגעיה עם דיסציפלינות משיקות למשפט. מעניין וחשוב במיוחד לעסוק בתיאוריה המשפטית כאן ועכשיו, בין השאר משום שיש משהו חמקמק בניסיון לאפיין אותה. התבססות הריאליזם המשפטי במקומותינו קעקעה את הזיהוי הפורמליסטי בין משפט לדוקטרינה. מאז, ברור שתיאוריה של המשפט אינה יכולה להישען באופן בלעדי על מהלכים אנליטיים של סיווג, אינדוקציה ודדוקציה. ומה, אם כן, נותר מהתיאוריה המשפטית? הספרות הפוסט-ריאליסטית המציעה שתי תשובות. תיאוריה של המשפט, לפי הגישה הראשונה, מובנת כשימוש בתיאוריה (או מתודולוגיה) של דיסציפלינה אחרת כדי להאיר, להסביר, לבקר, או לשפר את המשפט. תשובה זו מתעקשת על הצורך בתיאוריה, אך מוותרת על שיוך תיאוריה כלשהי למשפט, באופן שהמשפט הופך להיות גוף של נתונים עליו מופעלת תיאוריה חיצונית. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | ספר נילי כהן: משפט, תרבות וספר |
| Editors | עופר גרוסקופף, שי לביא |
| Place of Publication | תל אביב |
| Pages | 580-597 |
| Number of pages | 18 |
| State | Published - 2017 |
IHP publications
- ihp
- Jurisprudence
- Law -- Philosophy