Abstract
תביעות אזרחיות, נזיקיות וחוזיות מוגשות ברחבי העולם במשך כמה עשורים נגד בעלים המסרבים לתת גט מסיבה כלכלית. בעלים כאלה מנצלים לרעה את המצב ההלכתי, שלפיו עליהם לתת את הגט לנשותיהם מרצונם החופשי בלבד, וסוחטים סכומים גבוהים עבור מתן הגט בדיונים בבית הדין הרבני. תביעות אלה הן בגדר "שובר שוויון" - אם הפיצויים הנפסקים גבוהים דיים, יש לבעל תמריץ לחתום על עסקת חליפין שבמסגרתה תוותר האישה על הפיצויים שבהם זכתה זה עתה, והוא ייתן לה את הגט ויוותר על דרישותיו הכספיות, כולן או רובן. למרות בעיות הלכתיות שמקורן בהליך זה של משא ומתן לאחר הקצאת הזכויות בפסק הדין האזרחי (חשש מ"גט מעושה" עקב אונס הבעל בממונו, שגורם לכאורה לכך שייתן את הגט שלא מרצונו החופשי אלא מתוך כפייה אסורה), תביעות כאלו מוכרות כיום בעולם, ובשנים האחרונות גם בארץ, וגטין ניתנים למרות אותה בעיה הלכתית. חיבורים שונים נכתבו על הנושא, בעיקר על החיכוך שגורמות תביעות הנזיקין בגין סרבנות הגט עם הדין העברי השולט בישראל בענייני נישואין וגירושין (וחל גם בחו"ל בעניינים אלה מכוח בוררות). בין השאר, נכתב רבות על החשש להחרפת מאבק הסמכויות בין הערכאות בישראל בעקבות הטענה שיש בתביעות הללו, הנדונות בבית המשפט האזרחי לענייני משפחה, משום התערבות, עקיפה או אפילו ישירה, בסטטוס המשפחתי, הנתון לסמכות בלעדית של בית הדין הרבני. חיבורים אחרים נכתבו על החשש ההלכתי מ"גט מעושה". מאמר זה עניינו השאלה אם בכלל ניתן לסחור בגט ולסחר בו, או שמא מדובר בזכות אישית-משפחתית שלא ראוי להעביר אותה תהליך של קומודיפיקציה (סחירות). לצורך כך ייבחנו נימוקים (משפטיים, חברתיים וכלכליים), שנדונו בספרות, לאיסור על סחירות בזכות במטרה להגן עליה ועל מי שמוכר אותה שלא מרצונו האמתי, במטרה לבחון אם הגט אכן סחיר לצורך אותה עסקת חליפין. למסקנה שהגט סחיר יש חשיבות רבה: שחרור מסורבת הגט מכבלי עגינותה על ידי השוואת כוח המיקוח שלה, תוך שלילת סטנדרט כפול שהגט לכאורה אינו סחיר במסגרת האזרחית, בעוד אותו גט נסחר כדבר של יום ביומו באופן מסורתי בבית הדין הרבני, כחלק מסחיטה כספית של הבעל כלפי אשתו. המסקנה תהיה שאף לא אחד מאותם נימוקים יכול לשמש כנימוק מובהק וממשי לאיסור על סחירות הגט. חלק מהנימוקים לא זו בלבד שלא יבססו איסור על סחירות בגט, אלא אפילו יבססו צורך בסחירות כזו, מאותם טעמים שבבסיס הנימוקים, וביניהם צדק חלוקתי ומתקן, אוטונומיה, יעילות כלכלית ומניעת החצנות שליליות. להבהרה - מסורבת הגט קונה את חירותה דרך קניית הגט, בשונה ממקרים קלסיים בספרות ששם מועלה ספק בנוגע לסחירות במקרים של מכירת זכויות שדווקא פוגעת בחופש ובאוטונומיה של המוכר. לבסוף, אם הגט אכן סחיר, בוחן המאמר מהו הכלל (כלל קנייני או כלל אחריות, בהתאם להבחנתם המפורסמת של קלברזי ומלמד) שבעזרתו ניתן להגן על הזכות. של מי הזכות, למעשה, במקרה שבו הבעל מסרב לתת גט לאשתו: האם מדובר בזכות קניינית של הבעל להיות נשוי ולסרב לתת גט זכות - הכפופה לחובת פיצוי לאשתו על הנזק שגורמת הפעלת זכות זו (הפעלה של כלל אחריות), או שמדובר בזכות של האישה להתגרש (הפעלה של כלל קנייני), ולבעל אין כל זכות בסיטואציה של סרבנות? במילים אחרות, המאמר בוחן אם זו זכותו הדתית הקניינית של הבעל להיות נשוי ולסרב לתת גט, או שמא מדובר בזכותה הדתית-הקניינית של האישה להתגרש כאשר הבעל מסרב לעשות כן. הפתרון יחולק לשני סוגים של מקרים ויתבסס, בין היתר, על הבחנה שהעלתה סוזן רוז-אקרמן, המבחינה בין זכות לחובה, וכן על יישום חלק מאותם כללים שניסחו קלברזי ומלמד. הדיון בעניין הקומודיפיקציה של הגט והזכות לגירושין בכלל הנו המשך, מצד אחד, של דיון שהחל בעבר בעניין סחירות בזכויות משפחתיות הסובבות את הגירושין (כגון משמורת ומזונות). אותו דיון יוכל לשמש, מצד אחר, מקפצה לדיון בסחירות אפשרית בזכויות אישיות נוספות. לאמתו של דבר, הדיון הוא חלק מדיון נרחב יותר בשאלה עד כמה צדדים במשפט הפרטי בכלל ובדיני משפחה בפרט יכולים להסכים ביניהם (בהסכמה שהיא מאולצת יותר או פחות של אחד הצדדים בכל פעם), בעיקר כשמדובר בזכויות אישיות.
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 107-167 |
Number of pages | 61 |
Journal | מחקרי משפט |
Volume | ל"א |
Issue number | 1 |
State | Published - 2017 |
IHP publications
- ihp
- Civil law
- Commerce
- Compensation (Law)
- Divorce
- Divorce (Jewish law)
- Domestic relations
- Human rights
- Judgments
- Justice
- Rabbinical courts
- Right of property