Abstract
סדר אליהו מתייחד בנוף הספרות המדרשית בסגנונו, בדרכי עריכתו ובמידה מסוימת גם בעמדות הרעיוניות שהוא מבטא. חיבור זה נמנה עם מדרשי האגדה המאוחרים, וכפי שציין יעקב אלבוים, יש בו שילוב בין מדרש לספר מוסר ימי ביניימי. מחקרים שעסקו בחיבור זה התמקדו רובם בניסיון לזהות את זמנו ואת מקום חיבורו, מיעוטם עסקו בתפיסותיו הרעיוניות, ואילו הממד הפרשני כמעט שלא זכה להתייחסות. במאמר זה אבקש להפנות את הזרקור אל פעולתו הפרשנית־דרשנית של סדר אליהו ולעמוד על הקשר שבין תפיסותיו הרעיוניות ובין הפרקטיקה הפרשנית שלו. אציג תחילה, בקצרה, שני מאפיינים מרכזיים של תפיסתו הרעיונית של סדר אליהו ביחס ללימוד התורה, ולאחר מכן אעבור לבחינת דרכו הפרשנית. המאפיין הרעיוני הראשון, שעליו עמדתי במחקר קודם, הינו תפיסת לימוד התורה כפעילות המיועדת לכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 59-71 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה |
| Volume | 82 |
| State | Published - 2016 |
IHP publications
- ihp
- Hebrew language -- Semantics
- Hebrew language, Talmudic
- Midrash
- Talmud Torah (Judaism)
- Tanna de-vei Eliyahu
- מדרש (פרשנות המקרא)
- סמנטיקה עברית
- שפה עברית -- תקופת חז"ל
- תלמוד תורה
- תנא דבי אליהו (מדרש)