Abstract
שריפות יער הינן תופעה שכיחה בסובב הים תיכוני. פעילות אדם מואצת, שינויים בשימושי קרקע ותנודות אקלימיות מגבירים את חומרת התופעה ותדירותה. שריפות יער מובילות לשינויים סביבתיים בעיקר על ידי פגיעה בצומח ובקרקע וכתוצאה מכך להאצה, גם אם זמנית, בתהליכי נגר, סחיפה ודלדול קרקעות. הסחף המרחף מהווה את הגורם המרכזי לזיהום מקורות מים בשל פוטנציאל שחרור המזהמים הספוחים על גבי חלקיקים. השטחים הנרחבים שנשרפו במהלך קיץ 2006 במרחב אגן הכינרת הגבירו את החשש לפגיעה באיכות מי האגם כתוצאה מזרימת נגר על קרקעי, סחף ועומסי החנקן והזרחן מהשטחים השרופים לאגם. במטרה לאתר את השטחים בהם הסיכון לאובדן קרקע לאחר שריפות יער עשוי להיות גבוה ולאפשר ממשק נקודתי ומיידי למיתון סכנת הסחיפה, פותח המודל המתבסס על שקלול המשתנים הבאים: שיפוע המדרון, שימושי קרקע, מבנה צומח, חומרת השריפה, תכונות הקרקע והמרחק מהאפיק. בבסיס המודל עמדה ההנחה שבתנאי שטח, בהם קיימים שילובים של מספר רכיבים ברמת רגישות גבוהה, פוטנציאל הסחיפה יהיה גבוה. השריפות שהתרחשו במהלך קיץ 2006, פגעו שלושה אזורים עיקריים: גליל עליון מזרחי (יער ביריה ומורדות הר מירון), רכס רמים (מעל קריית שמונה) ושיפולי רמת הגולן. בהר מירון ובנחל ראש פינה נשרף חורש טבעי בשטח של כ-3000 דונם, ביער ביריה ורכס רמים נשרף יער נטוע (קק"ל) בשטח של כ-20,000 דונם ובמורדות רמת הגולן נשרפו שטחים עשבוניים בשטח של כ-87,000 דונם. ממצאי המודל מצביעים על סיכוני סחיפה גבוהים ברכס רמים ובסובב צפת. אזורים אלו מאופיינים במדרונות תלולים, צמחייה (טרום שריפה) מפותחת (יער אורנים בוגר וחורש טבעי) וליתולוגיה סחיפה (חוואר וקירטון). ברמת הגולן למרות השריפות הנרחבות פוטנציאל הסחיפה נמצא נמוך. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 174-188 |
| Number of pages | 15 |
| Journal | אופקים בגאוגרפיה |
| Volume | 85 |
| State | Published - 2014 |
IHP publications
- ihp
- Forest fires
- Galilee, Upper (Israel)
- Golan Heights (Israel)
- Kinnerot Region (Israel)
- Land use
- Mathematical models
- Plants -- Israel
- Risk assessment
- Runoff
- Soil erosion
- Soils
- Watersheds