Abstract
המאמר מציג את החוט המקשר בין הגותו של מישל דה מונטן מתקופת הרנסנס לרעיונות שפרחו בתקופות הנאורות הרדיקלית כפי שהם מופיעים אצל פייר בייל ואחריו אצל דני דידרו. שלושת ההוגים מתאפיינים ברגעים שונים של ההיסטוריה התרבותית של ארצם בחשיבה רדיקלית מקורית ונועזת שבאה לידי ביטוי באופנים לשוניים ורעיוניים משותפים. שלושתם זנחו את המודל הקלסי המקובל המעוצב על פי קריטריונים של היירארכיה, סדר וחלוקה בין גבוה לנמוך; שלושתם הדגישו את עמדתם האנטי דוגמטית והביעו את הסתייגותם מהפגנת סמכות כלשהי. דרכי כתיבתם שתוארו במאמר ממחישות כיצד מחשבותיהם מולידות מחשבות נוספות, וכיצד האי סדר מהווה נקודת מוצא פילוסופית, ממנה יוצא האדם בעקבות האמת החלקית.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 100-118 |
| Number of pages | 19 |
| Journal | חלקת לשון |
| Volume | 43-44 |
| State | Published - 2011 |
IHP publications
- ihp
- Philosophers
- Philosophy, French