Abstract
המאמר עוסק בשירתם של אברהם שלונסקי, יצחק למדן ואורי צבי גרינברג שנכתבה במהלך שנות העשרים. המחבר טוען כי המשוררים המרכזיים של העלייה השלישית הציעו לקוראיהם לראות את הגלות באופן שחורג מהמסגרת האידיאולוגית הרשמית של "שלילת הגלות", ובמקביל לכך לראות את החיים החלוציים בארץ ישראל כמעין יציאה לגלות, ולא רק כחזרה למולדת. המאמר קושר בין אידיאולוגיית שלילת הגלות לבין מה שפרויד כינה "מלנכוליה", מצב המבוסס על הדחקת האובדן האישי והקולקטיבי. עמדתם של המשוררים הללו הופכת למעין "עבודת אבל", המבקשת להתמודד עם הליבה הטראומתית של ההגירה לארץ ישראל. המודרניזם שלהם התבסס לפיכך לא רק על עמדות פואטיות חדשניות בהשוואה לנורמות שיצרו ביאליק ובני דורו, אלא גם על יכולתם להעמיק את השיח הציוני ולאפשר לו להכיל את אותם היבטים מודחקים שלא עלו עמו בקנה אחד. בד בבד הם ערערו על מעמדה המרכזי של המלנכוליה ותבעו להציב את האבל בתור אפשרות אידיאית וחווייתית עדיפה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 175-206 |
| Number of pages | 32 |
| Journal | תיאוריה וביקורת |
| Volume | 42 |
| State | Published - 2014 |
IHP publications
- ihp
- Hebrew literature, Modern -- 20th century
- Hebrew poetry
- Jewish diaspora in literature
- Literature -- History and criticism
- Melancholy