מודל לחיזוי נפח תנועת הולכי הרגל במרחב העירוני בישראל

המאמר מציג מחקר שמטרתו היתה לפתח מודל לחיזוי התפלגות תנועת הולכי הרגל ברשת הרחובות בערים ושכונות מגורים בישראל, תוך מתן דגש מיוחד על אוכלוסיית הילדים והקשישים. המודל נבנה על פי הגישה המבנית של תחביר המרחב (space syntax), שלפיה מבנה רשת הרחובות הוא המשתנה העיקרי המסביר את התפלגות התנועה בעיר. למחקר נבחרו 14 שכונות מגורים הממוקמות בארבע ערים: אשדוד, באר שבע, כפר סבא ובת ים. השכונות נבדלות זו מזו במבנה רשת הדרכים, בפיזור שימושי קרקע, בצפיפות המגורים ובמיקום השכונה בעיר. המודל מתבסס על משתנים המתארים מרכזיות של קטעי רחובות, שימושי קרקע והרכב דמוגרפי ועל נפח תנועת הולכי רגל שנמדדה בקטעי רחוב נבחרים. הממצאים מלמדים על רמת חיזוי מספקת ברמת העיר והשכונה. אולם, הניסיון לבנות מודל גנרי לטיפוסי שכונות שונים (יישום שאינו כרוך באיסוף נתוני אמת על תנועת הולכי רגל), שזכה לתיקוף באמצעות 4 שכונות נוספות, מלמד על רמת חיזוי סבירה בשכונות ותיקות אך לא בשכונות חדשות שהוקמו על פי גישת תכנון מודרנית המשלבת התבססות על יחידת שכנות יחד עם רשת רחובות הייררכית. ההבדל בין טיפוסי השכונות ניכר במיוחד כאשר החיזוי נערך לגבי אוכלוסיית הילדים והקשישים.