Abstract
בנאום ירושלים היה מרכיב מרכזי בתוכנית החלוקה שהתקבלה בעצרת האו"ם ב 29 בנובמבר, 1947 וגם לאחר שהמלחמה שפרצה בארץ סתמה את הגולל על תוכנית החלוקה, המשיך האו"ם לנסות לקדם את בנאום העיר. בתום המלחמה נשארה ירושלים מחולקת בין ישראל לירדן, וירדן החזיקה במקומות הקדושים ובהר הבית. ירדן וישראל הבהירו שלנוכח המצב שנוצר הן מתנגדות לבנאום ומבקשות לשמר את המציאות שנוצרה בשטח. מנגד התמידו מדינות רבות לתמוך בבנאום, ובכללן כל מדינות ערב חברות האו"ם. בדצמבר 1949 קיבלה עצרת האו"ם החלטה שקראה ליישם את בנאום העיר (החלטה 303 ) החלטה זו התקבלה לאחר מערכה מדינית מורכבת של מדינות ערב, מערכה שבשיאה הן הצליחו להפעיל את האפיפיור להורות למדינות הנאמנות למצוותו להצביע בעד בנאום ירושלים. הנחיה זו הטתה את הכף והובילה לקבלת ההחלטה, ואולם ישראל וירדן דחו את החלטה 303 וסירבו לבצעה. מחבר המאמר סוקר ומנתח את עמדתן הלא צפויה של מדינות ערב באשר לתוכניות הבנאום מן הדיונים בבנאום במסגרת תוכנית החלוקה בשנת 1947ועד קבלת החלטה 303 בשנת 1949.( מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | The Arab States and the Plans for the Internationalization of Jerusalem, 1947–1950 |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 95-124 |
| Number of pages | 30 |
| Journal | קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה |
| Volume | 174 |
| State | Published - 2020 |
IHP publications
- ihp
- Arab-Israeli conflict
- Great Britain -- Palestine Royal Commission
- Jerusalem (Israel)
- Jerusalem (Israel) -- History -- 1917-1948, British Mandate period
- Jerusalem (Israel) -- International status
- Jerusalem (Israel) -- Political aspects
RAMBI publications
- rambi
- Arab-Israeli conflict -- Territorial questions
- Israel -- History -- War of Independence, 1948-1949 -- Influence
- Jerusalem (Israel) -- International status
- Middle East -- History, Military -- 20th century
- United Nations -- Conciliation Commission for Palestine
