מבוא לחקר החברה הערבית-פלסטינית בישראל: המשׂגה פרדיגמטית

מבוא זה חותר למיון המחקר הקיים אודות החברה הערבית־פלסטינית בישראל על בסיס השונות האפיסטמולוגית העומדת ביסודו. חשיבות מיון זה כפולה. ראשית, הוא מעורר מודעות תיאורטית כללית לקשר בין הנחות יסוד אפריוריות ובלתי־מוצהרות בנוגע למחקר לבין אופן ביצועו ולהיבטים השונים של התופעה הנחקרת. חילוץ הנחות היסוד האפריוריות יש בו כדי להעמיק את ידיעתנו ומודעותנו להתניות התיאורטיות והמתודולוגיות של מחקרים שונים העוסקים בחברה הנחקרת. כמו כן, יש בחילוץ כזה כדי לעורר מודעות לכך שמחקרים שונים עוסקים במגוון היבטים של החברה הנדונה, והבחירה בהיבטים אלה אינה אקראית או מקרית. במילים אחרות, מדובר בהפניית אור הזרקורים לנקודת המבט הדומיננטית במחקרים אלה ולהשלכותיה על מניעי המחקר, על תכניו ועל מסקנותיו. שנית, חשיבות מיון המחקר העוסק בחברה הערבית־פלסטינית בישראל נובעת מההקשר שבתוכו המחקר קיים, ומיכולתו של מיון זה להאיר לא רק את התופעה הנחקרת, אלא גם את חשיבות מאפייני הקשריו על התופעה עצמה. משמע, העיסוק במחקרים הדנים בחברה הערבית־פלסטינית בישראל יכול לשפוך אור על מיקומה של חברה זו בהקשרה הישראלי והפלסטיני, ואילו האופן שבו מחקרים שונים ממקמים אותה מסייע לנו להבין אותה, ובה בעת מאפשר לנו להתוודע להתייחסות המחקר להקשרה הישראלי והפלסטיני (מתוך המאמר)