מאבקן של נשות קיבוץ עין חרוד על השתתפותן בשמירה

מורכבות מצב הפועלות הארץ ישראליות בא לידי ביטוי במאמר זה, המתאר את מרד החברות בקיבוץ עין חרוד. בראשית המאמר מצביע המחבר על הצורך להתייחס לסיפור המגדרי ולניתוח החברה באזמל מגדרי. הוא מציין כי את מקורות העצמה של עין חרוד ואת מקומו החשוב בתנועה הקיבוצית אין להבין מבלי לבחון את חלקן של הנשים שפעלו בו. בשנת 1936, 16 שנה לאחר ייסודו של ארגון 'ההגנה', שמראשיתו כידוע נמנו נשים עם שורותיו, יצאו נשות עין חרוד לפני המחנה הקיבוצי למאבק על זכותן להגן על עצמן. לעומת מאורעות 1929, אז התבקשו הנשים להתפנות לאחור יחד עם ילדיהן, עתה הן ביקשו לתפקד כמו הגברים ולשמור עם נשק בידיהן. תביעתן נענתה, ומאבקן הוכתר בהצלחה. את תוצאותיו הן תפסו, כמו שמוצג במאמר זה, כהישגה של כלל החברה הקיבוצית, וכך המאבק מוצג גם בהיסטוגרפיה של עין חרוד. ואולם העובדה שחברות עין חרוד, כמו קודמותיהן חברות 'השומר' עדיין נאלצו בשנת 1936 להיאבק על זכותן להשתתף בשמירה לנוכח המאורעות, מדברת בעד עצמה. המחקר המגדרי הוכיח לא אחת כי אף על פי שהחברה הקיבוצית הניפה בגאון את דגל השוויון המגדרי, היה שווין זה ממנה והלאה. המחקר מראה כי בשיח המגדרי של המחצית הראשונה של המאה העשרים זכאותה של אישה להיות אדם לא הייתה מובנת מאליה גם בחוגי הנשים. הסופרז'יסטיות העבריות ייסדו בשנת 1919 מפלגת נשים מהסקטור האזרחי-בורגני כדי להילחם על זכותן לבחור ולהיבחר לאספת הנבחרים שנועדה לייצג את כל אנשי היישוב. את דרישתן להשתתף בבחירות הציגו הנשים כדרישה שתאפשר להן לתרום לבניין הארץ, ורק לאחר מכן כתביעה למימוש זכותן האזרחית הטבעית בתוקף היותן בנות אדם. ניתן לראות כי בעת ההיא זהותן הלאומית של נשות היישוב גברה על זהותן המגדרית. (מתוך המאמר)