"לפתע הוקם גשר אל מעבר לאלפיים שנה": מארכיאולוגיה מחולנת לארכיאולוגיה דתית - המקרה של בר-כוסבה, יגאל ידין ושלמה גורן

במאמר זה המחבר מבקש לעמוד על האופן שבו גילוי האיגרות והתקבלותן הנלהבת חשפו תבניות יסוד ביחסה של החברה בישראל לתפקידה הציבורי, הלאומי והתיאולוגי של הארכיאולוגיה. בחלקו המרכזי של המאמר הוא בוחן כיצד חשפו התגליות את עוצמת המשאלה שרווחה בציבור הישראלי, להעמיד את ידין כמקבילה או כמעין דמות תאום לבר–כוסבה, ואגב כך — כמימוש המושלם של אידיאל הארכיאולוג הציוני, ככוהן הגדול של דת הארכיאולוגיה הילידית–עברית–מחולנת, שתכליתה יצירת זיקה ישירה ובלתי אמצעית בין ההווה לעבר, ובמקרה שלפנינו — בין הרמטכ"ל יגאל ידין ובין קודמו בן המאה השנייה לספירה, שמעון בר–כוסבה.