ללא תקנה: על "תקנת השוק" במקרקעין באזור יהודה והשומרון

מאמר זה עוסק בסוגיה שנמצאת כיום על סדר היום המשפטי-פוליטי – שאלת קיומו של הסדר מסוג "תקנת שוק" בנוגע לעסקאות שהממונה על הרכוש הממשלתי הפועל באזור יהודה והשומרון הוא צד להן. לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה מן העת האחרונה, בעסקאות שערך הממונה בקרקע שחשב כי היא רכוש ממשלתי אך למעשה הייתה רכוש פרטי, מוקנית לו הגנה מפני חובת השבת הקרקע לבעליה. לשיטתו של היועץ, מנגנון זה עשוי להכשיר כ-3,000 מבנים לא חוקיים ולייתר את הצורך בחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2017, שהוא מתנגד לחוקיותו. גישת היועץ שימשה בסיס לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק אנג'ל נ' סאלחה, שם הפסידו בעלי הקרקע למתיישבים ב"מצפה כרמים". התיק מצוי כיום בערעור בבית המשפט בעליון. במאמר נטען כי היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם בית המשפט המחוזי בירושלים, הגיעו למסקנה בדבר קיומה של תקנת שוק כאמור על בסיס טעות בהבנת דין המקרקעין המהותי השורר באזור, וביייחוד הצו בדבר רכוש ממשלתי שעליו הם מסתמכים. הפרשנות שאומצה אינה מסתברת אף בשל ניגודה המוחלט לחובת השמירה על הקניין הפרטי המוטלת על המפקד הצבאי. המאמר מפתח את הטיעון המשפטי על בסיס טיפולוגיה של הסדרי נטילת זכות במקרקעין, על יסוד ניתוח דין המקרקעין השורר באזור, ממקורותיו העות'מאניים, המנדטוריים והירדניים, כמו גם על בסיס ניתוח לשוני, תכליתי והשוואתי להסדרים של תקנות שוק בישראל. אם יאומץ הטיעון המוצג במאמר, יהיה הדבר בעל משמעות מרחיקת לכת מבחינת אופק ה"הסדרה״ של הבנייה הלא-חוקית על קרקע פרטית באזור. ואם לא יאומץ, יוכל לעמוד כביקורת על היקף ההגנה המוענקת בפועל לקניין הפרטי של האוכלוסייה המוגנת. (מתוך המאמר)