Abstract
אורי ש. כהן שמבקש לבחון במבט על את תוכנית הקולנוע התיעודי ולאפיין אותה, מוצא עצמו מנסה להגדיר מחדש את מהותו של הקולנוע הדוקומנטרי. הוא מציע להגדיר את הז'אנר הזה דרך ה"אין" שבו, אם זה סיפור מומצא או שחקנים מוכרים או סט שבנוי מאפס. בהמשך, לאחר שהוא מגדיר את ה"יש" הפרקטי של העשייה התיעודית הוא מבקש להציע כי התיעודי הוא "לעולם מעשה שיש בו כוונה אתית שקשורה בעצם המחויבות לסיפור, לדמויות, לעולם שבו הן חיות" ורואה כי "הדוקומנטרי מסתבר הוא הקולנוע הדמוקרטי ביותר, זה שהופך כל סיפור לאמנות, כל קול לבעל ערך, קולנוע שמעמיד בספק את הסמכות של היוצר לטובת הקיום של הדמויות." (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 81-87 |
| Number of pages | 7 |
| Journal | קולנוע דרום |
| State | Published - 2011 |
IHP publications
- ihp
- Documentary films