כלכלת החינוך בישראל: תשומות, תפוקות וביצועים / דן בן דוד ואיל קמחי

מאמר זה סוקר את מצבה של כלכלת החברה הערבית כיום, מתאר בפירוט תוכניות מרכזיות למדיניות ממשלתית - חלקן בשלבי תכנון וחלקן בשלבי יישום – ומציג ניתוח אמפירי על סמך מודל של חסמים העומדים בפני התושבים הערבים בישראל, בן ברכישת הון אנושי והן בשוק העבודה. מאפיין בטלט של אוכלוסיית הגברים הערבים בישראל הוא ריכוז גבוה של עובדים במקצועות שבהם נדרשת רמת כישורים נמוכה והשכר הוא נמוך. מאפיין בולט של אוכלוסיית הנשים הערביות הוא רמת השתתפות נמוכה בכוח העבודה. הפערים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית נובעים מחסמים טרום-שוק-העבודה – חסמים להשקעה בהון אנושי – ומחסמים הקשורים בשוק העבודה גופו , דוגמת אפליה, רמה נמוכה של תחבורה ותשתיות, מחסור באזורי תעשייה נגישים, חסמי יציאה לשוק וחולשה של הרשויות המקומיות הערביות. ישראל ניצבת בצומת דרכים: פריון העבודה בה הוא מן הנמוכים בעולם המפותח, ושיעורי העוני במדינה הם מן הגבוהים בקרב המדינות המפותחות. מחצית מילדי המדינה אינם זוכים להשכלה המכינה אותם כראוי לעבודה במשק מודרני, לכן אין זה מובן מאליו שישראל תוכל לשמור על מעמדה ולהימנות גם בטווח הארוך עם המשקים המפותחים בעולם. עם זאת, האוניברסיטאות המובילות בישראל הן מעולות ואינן נופלות ברמתן מהאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית. יש בישראל הידע הדרוש כדי להעלותה על מסלול כלכלי מבטיח, אך מערכת החינוך אינה מצליחה לתעל את הידע הזה בצורה אפקטיבית לבתי הספר היסודיים והתיכוניים; בכך היא מגבילה את יכולתם של רבים מהתלמידים להתקבל, בהמשך לדרכם, למוסדות להשכלה גבוהה מהשורה הראשונה. מאמר זה בוחן היבטים שונים של השפעתה הכלכלית של ההשכלה ומתמקד בכמה תפיסות מוטעות על אודות מצב ההשכלה בישראל. הוא מציג סקירה כללית של ההישגים ושל הכשלים במערכת החינוך היסודית, התיכונית והגבוהה. (מתוך המאמר)