כיבוד האדם והמשפט החוקתי הישראלי

המחבר מבקש להשיב את הזכות לכבוד האדם במשפט החוקתי הישראלי למקומה הראוי בחברה אשר מעלה על נס את היות חבריה חופשיים ושווים זה לזה. מטרתו המרכזית של המאמר היא פיתוחה של המסגרת התיאורטית שלאורה יהיה אפשר לשאול את השאלות הנדרשות כדי להתמודד עם טענות משפטיות הן בדבר עצם חלותה של הזכות על מקרה נתון והן בדבר משמעותה הקונקרטית של הזכות במקרה כזה. המפתח ליצירת מסגרת זו מצוי בשתי טענות מרכזיות המפותחות במאמר: ראשית, הזכות החוקתית לכבוד האדם היא זכות המאחדת היבטים מסוימים של רעיונות השוויון והאוטונומיה; שנית, אחדות זו לובשת צורה קטגורית, כלומר, ההגנה הניתנת באמצעות הזכות אינה מותנית בחשיבות קידומם של ערכים ואינטרסים אחרים, חשובים ככל שיהיו. לתפיסה זו של הזכות יש חשיבות תיאורטית כמו־גם השלכות דוקטרינריות ניכרות בנוגע לאופן שבו על המשפט החוקתי הישראלי להתמודד עם שאלות העוסקות בטענות לפגיעה של המדינה בכבוד האדם. (מתוך המאמר)