Abstract
מאמר זה עוסק בנטייתן של דמוקרטיות להחיל מערכת כפולה של נורמות או לנקוט מדיניות אמביוולנטית — במקרה זה, כלפי תנועות לאומניות הנמנות עם קהילת הרוב. האמביוולנטיות הזאת, המכונה "דואליות נורמטיבית", מתחדדת בחברות שסועות כמו הודו וישראל. המאמר בוחן כיצד שתי המדינות מתמודדות עם פעילותן של קבוצות לאומניות המבקשות להרחיב את הגדרתה האתנו–דתית של המדינה על חשבון אופייה הדמוקרטי: כיצד מנווטת המדינה בין המחויבות לקהילה האתנית הדומיננטית לבין המחויבות לערכים ליברליים? באיזו מידה נלחם המשטר בכוחות הלאומניים הקיצוניים הקוראים עליו תיגר? והאם ההגדרה הרשמית החוקית של המדינה משפיעה על אופי התגובה שלה? ההגדרה החוקית חשובה משום שהודו מוגדרת דמוקרטיה חילונית, ואילו ישראל היא "יהודית ודמוקרטית". אלא שלמרות ההבדל הזה, מתברר כי בשני המקרים המדינה מגמישה את עמדתה העקרונית, מקבלת הלכה למעשה את עליונות הקבוצה השלטת, ונוקטת מדיניות סלחנית כלפי תנועות לאומניות. וכך, מתברר שהמדינה החילונית — הניטרלית לכאורה מבחינה דתית ואתנית — פועלת באופן דומה לעמיתתה, המוגדרת מדינה אתנית. תחת שישראל תאמץ את המודל ההודי, הודו הולכת בעקבות המגמות הניכרות בישראל. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 151-176 |
| Number of pages | 26 |
| Journal | תיאוריה וביקורת |
| Volume | 44 |
| State | Published - 2015 |
IHP publications
- ihp
- Democracy
- India -- Politics and government
- India -- Social conditions
- Israel -- Politics and government
- Israel -- Social conditions
- Nationalism