Abstract
המאמר עוסק בהשפעה של חוקי השחיטה הכשרה על יחסי היהודים עם סביבתם הנוצרית והמוסלמית. בערעורו על ההנחה הרווחת שחוקי הכשרות נועדו לשמר גבולות חברתיים ולהפריד בין יהודים לשאינם יהודים, לביא מציע קריאה חלופית, שלפיה חוקי הכשרות פעלו דווקא באופן שקירב בין יהודים לבני הדתות האחרות. חלקי בשר אסורים באכילה נמכרו, למשל, לנוצרים, והאיסור בחוק הגרמני על שחיטה לפי כללי האסלאם יצר קרבה מפתיעה בין מוסלמים ליהודים. הדיון של לביא מציע כי מערכות היחסים "האנכיות" שבין אדם לאלוהיו ובין אדם לחיה הן מרכזיות להבנת היחסים "האופקיים" בין אדם לחברו או בין קהילות. בכך הוא מאתגר את הקונבנציה הסוציולוגית הרואה ביחסים האנכיים פונקציה של היחסים האופקיים, וחושף את האנתרופומורפיזם הרווח בשיח הסוציולוגי.
Original language | Hebrew |
---|---|
Title of host publication | לחם חוק: עיונים במשפט ואוכל (קובץ בעריכת יופי תירוש ואייל גרוס) |
Place of Publication | תל אביב |
Pages | 669-687 |
Number of pages | 19 |
State | Published - 2017 |
IHP publications
- ihp
- Christianity -- Relations -- Judaism
- Islam -- Relations -- Judaism
- Judaism -- Relations -- Christianity
- Judaism -- Relations -- Islam
- Kashrut
- Shehitah