חוק-יסוד: שוויון

ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם שבחוקתה אובחוקי היסוד שלה אין התייחסות מפורשת לזכויות לשוויוןאו לאיסור נגד אפליה. אך למרות היעדרה של זכות חוקתיתמפורשת לשוויון, אין חולק כי עקרון השוויון הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית: הוא חלק מזכויות היסוד שאינן כתובות עלי ספר המנחות את בית המשפט בבואו לפרש חקיקה ולפקח על רשויות המינהל. גם המשפט הבינלאומי והמשפט העברי, המשמשים בהקשרים שונים מקורות פרשניים מחייבים במשפט הישראלי, מכירים בזכות לשוויון ברמת הפשטה כזאת או אחרת. הזכות לשוויון אף מעוגנת בשורה של חוקים המגינים על השוויון ואוסרים על גילויי אפליה מסוימים. יתר על כן, בית המשפט העליון קבע כי הזכות החוקתית לכבוד האדם טומנת בחובה, בנסיבות מסוימות, איסור על פגיעה בזכות לשוויון. לאור זאת, השאלה שמתעוררת, ושבה עוסקת הצעה לסדר זו, היא האם ישצורך כלל בעיגון חוקתי מפורש של עקרון השוויון בחוק יסוד, ואם כן, מהי הדרך המתאימה לעשות זאת? החלק הראשון של מחקר זה סוקר בקצרה את הפסיקה הדנה בעקרון השוויון כעיקרון חוקתי שמכוחו ניתן להפעיל ביקורת שיפוטית על חקיקה. החלק השני דן, לאור החלק הראשון, בשאלה אם יש צורך בחקיקת חוק־יסוד: שוויון חדש או בהכללה מפורשת של הזכות לשוויון בחוק יסוד קיים; ... [long field truncated]