חוק זכויות החולה בפסיקת בית-המשפט העליון: בחינה אמפירית של הביטוי שניתן לחוק בשיח המשפטי על-אודות חובותיהם של המטפל והמוסד הרפואי וזכויות המטופל

חוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, קובע הסדר מקיף בדבר הזכויות הנתונות למטופל אשר פונה לקבלת טיפול רפואי או נזקק לו, ובדבר החובות המוטלות על המטפל והמוסד הרפואי בשורה ארוכה של נושאים. אף שחלק לא-מבוטל מהזכויות הקבועות בחוק זכויות החולה הוכרו עוד לפני חקיקתו, ואף שהחוק עצמו הותיר את הדין הקודם על כנו, נודעה לחקיקתו חשיבות מכרעת. בחלוף כמעט שלושה עשורים מאז מחקק, מתעורר הצורך לבחון, בכלים אמפיריים-מעשיים, את הביטוי שניתן לחוק בשיח המשפטי שהתקיים בבית-המשפט העליון על-אודות חובותיהם של המטפל והמוסד הרפואי וזכויות המטופל. לפיכך מחקר זה מבקש להשיב עלשתי שאלות: (1) איזה משקל ניתן לחוק בשיח המשפטי על-אודות חובות וזכויות אלו? (2) כיצד נתפס החוק בשיח משפטי זה, וכיצד הוא הומשג והוצג בו? נקודת המוצא של שאלות אלה נוגעת בשילובן של שלוש מסגרות מושגיות העוסקות בתפקיד המשפט: המשפט כאמצעי ישיר או עקיף להסדרת התנהגות; המשפט כאמצעי להגנה על זכויות הפרט; והמשפט כסמל המבטא את הערכים המשותפים לחברה. (מתוך המאמר)