זכרונות מדומיינים: טראומה, פנטזיה וגבריות בסרטו של איתן פוקס 'ללכת על המים'

רז יוסף מתאר פטנזיה גברית של דור שני לשואה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרט 'ללכת על המים' (איתן פוקס, 2004). לטענת המחבר, הסרט מנסה לביים מחדש לתקן את הטראומות שעיצבו את הסובייקטיביות הגברית הישראלית ההטרו-סקסואלית, באמצעות התקנתן לסצנה ראשונית של מפגשי ישראלים עם גרמנים. גיבוריו הראשיים של הסרט - הישראלי: בן לניצול שואה, והגרמני: נכד לפושע מלחמה נאצי - הם פוסט-טראומטיים על פי המחבר. שניהם מנסים לא לזכור את מה שאינו יכול שלא להיזכר. הסרט מנסה לקשור בין הסיפור הטראומטי של הדור השני לשואה לבין הטראומה של האחר הפלסטיני. טענתו של יוסף היא שהסרט נכשל ואינו נענה היטב לאתגר של המפגש עם האחר הטראומטי. בסופו של דבר מפנים הסרט ומנכס את האבדן הפלסטיני לטובת כינון מחודש הגבריות הישראלית הלאומית. המאמר ממחיש את התלות ההדדית בין הקרבן לבין התוקף מדור שני ושלישי. אלה מייצרים מעין פיוס בין הצדדים (גיבור הסרט נישא לנערה הגרמנייה ונולד להם ילד), אך נשארים במסגרת תפיסת הצדק המעניש (retributive justice) ובמסגרת הראייה הסטריאוטיפית של הצדדים. (מתוך המאמר)