זאב דרוקמן והמקום הפנוי בהיסטוריוגרפיה של האדריכלות הישראלית

ספר זה, השני בסדרת 'אסופה', הוא יומן מסע המאיר את התגבשותו המקצועית של אדריכל פרופ' זאב דרוקמן. חלקו הראשון והמרכזי של הספר מבוסס על סדרת דיאלוגים שהתקיימו בין דרוקמן לתלמידתו, ד"ר דפנה לוין. בשיחות המאתגרות שלהם נפרסת, לראשונה בכתובים, משנתו המעשית והפדגוגית של דרוקמן. לוין מעמתת את העמדה הדרוקמנית עם ההיסטוריה המקצועית והאישית שלו, עם המרחב המקומי ועם העשייה האדריכלית בת זמננו, ומבססת את התדמית שדבקה בדרוקמן כפילוסוף קיומי חסר נחת ובלתי נלאה של המרחב. חלקו השני של הספר מציע הצצה בכתבות, צילומים ובשרטוטים, שבמשך השנים נפוצו בין מגוון אכסניות. הוצאת הספר היא הזדמנות לקבץ את שלל החומרים והסימנים, ולשזור זה בזה את עולמות המחשבה והמעשה. העמדה המקצועית העולה ללא הרף מן האסופה מעידה על נחישותו של דרוקמן לפרק, להרכיב ולנסח ללא הרף את משמעותו המוסרית של מעשה התכנון האדריכלי ואת האחריות של האדריכל על המרחב הציבורי. אחרית הדבר של הספר נכתבה בידי תלמידו של דרוקמן, ד"ר רועי קוזלובסקי. קוזלובסקי ממפה מחדש את פועלו של דרוקמן בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית, ומציב את עבודתו בהקשר תקופתי, רעיוני ומקומי. --