'ועדת המים' והניצנים הראשונים לתרבות ימית-ציונית בארץ ישראל בראשית תקופת השלטון הבריטי

במחקר ההיסטורי של ארץ ישראל בעת החדשה כמעט ולא ניתנה תשומת לב למקומם של הים ושל מקצועות הים השונים בהתפתחות היישוב בארץ, למרות חשיבותם הרבה. מטרת המאמר היא להרחיב את הדיון בהיסטוריה הימית של הארץ, במיוחד על רקע השינוי שחל במעמדה המדיני של ארץ ישראל עם כינונו של שלטון בריטי בארץ ישראל. המחבר ישחזר וינתח את הניצנים והרעיונות הראשוניים של תרבות ימית־ציונית של היישוב היהודי החדש בארץ בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה. מדובר ברעיונות שהציעה ועדת המים שנוסדה ביפו לאחר מלחמת העולם הראשונה ופעלה כשנתיים, בין השנים 1921-1919. היוזם והרוח החיה מאחורי הקמת הוועדה היה מאיר גורביץ, מורה למתמטיקה בגימנסיה 'הרצליה' בתל־אביב, שעזב את משרתו והקדיש את חייו לתחיית הימאות העברית. גורביץ פעל רבות כדי לשכנע ולהפיץ את חזונו הציוני הימי. הוועדה של גורביץ הייתה הגוף הראשון שניסה להציע תכנית ציונית מקיפה בנוגע למקצועות הים במטרה לבסס תרבות ימית־ציונית עצמאית בארץ ישראל. טענת המאמר היא שאף על פי שהצעות הוועדה לא נתגשמו, הן אינן הערות שוליים בסיפור ההיסטוריה של הציונות והים. הצעותיה של הוועדה סימנו כמה מטרות שאליהן כדאי לשאוף בדרך לעצמאות ימית עברית בארץ ישראל. מרבית רעיונות הוועדה באו לידי מימוש בשנים שלאחר מכן, לאחר שהתנאים לכך הבשילו. כמו כן מברר המאמר אם הרעיונות שהעלתה הוועדה על ביסוס השליטה היהודית במרחב הימי בתקופת המנדט, היו חלק ממאבק כלכלי ומקצועי על השליטה במקצועות הים השונים או שנכון להציג מאבק זה באופן רחב יותר, כחלק מהמאבק ומהמתח הלאומי שהחל בארץ באותן שנים בין היהודים לערבים ואשר בא לידי ביטוי גם בתחום הימי.