Abstract
במאמר אתמקד בשני 'מחזות שואה' בולטים משנות החמישים של המאה ה־20: 'חשבון חדש' (1954) מאת נתן שחם ו'בעלת הארמון' (1955) מאת לאה גולדברג. שני המחזות הציבו ניצולי שואה במוקד העלילה ונמתחה בהם ביקורת על יחסה של החברה הישראלית כלפיהם. המסקנה המרכזית העולה מניתוח השוואתי של הדיאלוגים הסמויים והגלויים שקיימו שחם וגולדברג עם קהל הצופים והמבקרים בעיתוני התקופה היא שלמרות הצבת דמויות ניצולי שואה כגיבורי העלילה ולמרות ביקורת בשני המחזות על היחס כלפיהם, הדיון הציבורי בעקבות העלאת המחזות לא אִתגר את המבט הישראלי הפטרוני והשיפוטי כלפי הניצולים, אלא להפך, העצים אותו. הוא לא התמקד לא בנקודת מבטם של הניצולים על אופן ההתמודדות הראוי עם השואה ולא בדילמות הכרוכות בתהליך הישראליזציה, כמו שחוו אותן ניצולי השואה. במקום זאת הוא התמקד בדילמות זהות של החברה הקולטת, בין שדובר בשאלת עתיד החלוציות לאחר הקמת המדינה ובין שדובר ביחס בין הווה לעבר בתפיסה העצמית של החברה בישראל. כדי להבהיר ולהמחיש טענה זו, בסיכום המאמר אני עוסק בקצרה במחזה 'ילדי הצל' שנכתב בראשית שנות השישים, ולהבדיל משני המחזות הקודמים הציג את מערכת היחסים בין הניצולים לחברה הישראלית הקולטת באמצעות נקודת המבט ודילמות הזהות של ניצול שואה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי |
| Editors | עופר שיף, דוד גדג' |
| Place of Publication | קריית שדה בוקר |
| Publisher | מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות |
| Pages | 47-64 |
| Number of pages | 18 |
| ISBN (Print) | 9789655101478 |
| State | Published - 2022 |
IHP publications
- ihp
- Holocaust, Jewish (1939-1945)
- Jewish diaspora -- Attitudes
- גולדברג, לאה -- 1911-1970 -- בעלת הארמון
- מחזות שואה
- שואה בתיאטרון
- שואה וזיכרון
- שואה ותקומה
- שחם, נתן -- חשבון חדש
- שלילת הגולה
- תומר, בן-ציון -- ילדי הצל