Abstract
במאמר מתוארות נסיבות השימוש בפנייה במשנה ובתוספתא תוך התייחסות להיבטים טקטואליים, פרגמטים ותחביריים. הפנייה מופיעה במשנה ובתוספתא בדרך כלל בראש הפסוקית ופחות בסופה. ההקשר הרווח להופעת הפנייה הוא ההקשר הסיפורי, אך פנייה מופיעה גם בהקשר הטקסי ובהקשר של המשא ומתן ההלכתי. רוב הפניות נאמרות במהלך ביצוע חמש פעולות דיבור: בקשה, הנחיה (ציווי), טענה, נזיפה ושאלה. כאשר המוען משתמש בפנייה במהלך פעולות דיבור המבוצאות על ידו, הפנייה עשויה להבהיר לנמען שהמבע מכוון אליו או לרכך אותו ולעדן את עמצת הפעולה.
| Translated title of the contribution | The Usage of Address in Mishna and Tosefta:: Textual, Pragmatic, and Syntactic Study |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 119-137 |
| Journal | מחקרים בלשון |
| Volume | יג |
| State | Published - 2011 |
IHP publications
- ihp
- Hebrew language -- Syntax
- Hebrew language, Talmudic
- Mishnah
- Pragmatics
- Tosefta
- דרכי פנייה (לשון)
- משנה
- פרגמטיקה
- שפה עברית -- תקופת חז"ל
- תוספתא
- תחביר עברי