השוואה בין דפוסים שונים של אקטיביזם חרדי לקידום לימודי ליבה: זהות, אידיאולוגיה וטקטיקות

לימודי הליבה בבתי הספר החרדיים עומדים בעשורים האחרונים במרכזו של השיח הציבורי והפוליטי בישראל. שורת מחקרים העידה על מגבלות היישום של מדיניות המחייבת את כל בתי הספר החרדיים ללמד תכנית ליבה. על רקע זה, עולה הצורך לבחון כיצד לקדם שינוי חינוכי בקהילות חרדיות "מלמטה", מתוך הקהילה ומוסדותיה. מחקר זה בחן אקטיביזם חרדי לקידום לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים לבנים בישראל. מערך המחקר התבסס על שיטה איכותנית וראיונות עם 20 אקטיביסטים חרדים. הממצאים הבחינו בין שני דפוסי אקטיביזם: מהפכני ומתון. שני הדפוסים נבדלו במאפייני הזהות של האקטיביסטים, באידיאולוגיה שלהם ובטקטיקות שבחרו. האקטיביסטים נבדלו גם בתפיסותיהם לגבי תפקיד המדינה אולם רובם — מהפכנים ומתונים כאחד — התאכזבו מחוסר נכונותה של המדינה לסייע להם וציינו הבטחות שהופרו לתמיכה כספית ומנהלית בהקמת בתי ספר ממלכתיים־חרדיים. נוכח הפערים בין שני סוגי האקטיביסטים, לא התקיים ביניהם שיתוף פעולה. האוטונומיה של האקטיביסטים המהפכנים אפשרה להם להשתמש בטקטיקות אנטי־ממסדיות ושמרה על הלגיטימציה של האקטיביסטים המתונים. מסקנות המחקר מדגישות כי קידום שינוי בקהילות חרדיות מגוונות דורש דפוסים שונים של אקטיביזם, שעשויים להשפיע על קהלים חרדיים שונים. תופעת האקטיביזם החינוכי החרדי תורמת להבנה רחבה יותר של האופן שבו מתחולל שינוי חינוכי מלמטה בקהילות חרדיות. אקטיביסטים חינוכיים מתמקדים בדרך כלל ברפורמות הקשורות למדינה, ואילו המחקר הנוכחי מתמקד באקטיביזם פנים־קבוצתי שמטרתו לשנות פרקטיקות קהילתיות.