הקטנת עומס הפרשות בקר בקרבת מעיינות וערוצי נחלים באמצעות אספקת מים, מזון וצל

דפוס פיזורם של בעלי חיים במרחב מושפע ממיקום המשאבים הטבעיים ומזמינותם בעונות השונות. דגם הפיזור גורם לעיתים למצבים של שימוש יתר במשאבי אזור נתון או להפרעה במערכות שונות. ממצאים ממחקרים קודמים מצביעים על כך שפעילות בקר באיזורים הסמוכים למעיינות ולנחלים היא רכיב משמעותי בגורמי הזיהום של מקורות מים טבעיים. הגישה הנהוגה כיום מתבססת בדרך כלל על מניעת שימוש בתא שטח בעזרת גדרות או חומרי דחייה, ומקבילה לחיזוק שלילי. במחקר זה הוספו משאבים ששימשו גורם משיכה - כלומר חיזוק חיובי - במטרה לשנות את דפוס התנועה של הבקר במרעה ולהפחית את הפגיעה במקורות המים. בסדרה של ניסויי שדה מבוקרים, שהופעלו בהם שילובים שונים של שקתות, אבוסים וסככות צל בחלקות מרעה בעונת הקיץ, נבחנו דפוסי התנועה והשימוש של פרות במרעה כתלות בזמינות של גורמי המשיכה הללו ובמיקומם במרחב. השפעת הטיפולים על תנועת הבקר במרחב נבחנה בעזרת קולרי GPS שהוצמדו לחלק מהפרות, ובעזרתם תועד מיקומן כל חמש עד עשר דקות. השימוש בגורמי המשיכה גרם לשינוי בפיזור המרחבי של הפרות תוך ימים ספורים ולהעתקת מרכז הכובד של פעילותן. ניתוח עוצמת הפעילות באיזור חיץ של 200 מטר ממעיין או מנחל העלה את הממצאים הבאים: א. הפעלת שוקת אחת בלבד במרחק הגדול מ-500 מטר מהמעיין הפחיתה את היקף קריאות האיכון (מיקום) בקרבת המעיין ב-%23-58. ב. הוספה של מזון מוגש באבוס שינתה את הפיזור המרחבי של קריאות האיכון, אך לא הפחיתה את מספרן בקרבת המעיין או הנחל; ג. הפעלת גורמי המשיכה (שוקת, אבוס, צל) כשהם סמוכים זה לזה בטווח הקטן מ-50 מטר, הפחיתה את מס' קריאות האיכון באיזור המעיין או הנחל ב-%61-100. שימוש בגישה זו במערכת חקלאית של גידול בקר במרעה עשוי לתרום להפחתת השימוש במקורות מים טבעיים, וכך להפחית את הזיהום בהם. עלותה זולה בהרבה בהשוואה לשיטת הגידור, ותורמת להרחקה של פעילות הפרות ושל ריכוזי הפרשותיהן מערוצי הנחלים. (מתוך המאמר) כולל מפה : איור 1 : אזור המחקר בחוות כרי דשא וחלקות הניסוי