Abstract
המאמר חושף את הפער בין דימויה של הצוואה כמסמך המגלם את נשמתו הייחודית של המצווה ובין האופן שבו צוואות מנוסחות בפועל, כמסמכים משפטיים סטנדרטיים, יבשושיים, שכמעט ואינם חושפים דבר אודות המצווה והאהובים עליו/ה. על בסיס מחקר אמפירי עכשווי, ותוך השוואה לתקופות היסטוריות קודמות, מראה המחברת כי בניגוד לעבר, כיום קיימות מעט מאוד צוואות המהוות "מכתב אישי אחרון", עם ביטויים רגשיים "היוצאים ממעמקי לבו של אדם". זאת, למרות שכיום כתיבת צוואה היא פרקטיקה נפוצה ביותר, בקרב גברים ונשים בניגוד לתקופות עברו שבהן הצוואות היו בעיקר עניינה של האליטה הגברית. לאור המחקר, המחברת טוענת כי יש לאפשר ביטוי של הקולות והרגשות הייחודיים של המורישים בצוואותיהם, וכי הצוואה יכולה להיות, בנוסף להיותה מנגנון חלוקה קנייני, גם הזדמנות לביטויי אהבה מפורשים של מי שהלכה לעולמה, כלפי הנותרים בחיים אחריה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | משפט, תרבות וספר: ספר נילי כהן (קובץ בעריכת עופר גרוסקופף ושי לביא) |
| Place of Publication | תל אביב |
| Pages | 288-309 |
| Number of pages | 22 |
| State | Published - 2017 |
IHP publications
- ihp
- Emotions
- Inheritance and succession
- Wills