הסכמי הגנת השקעות בינלאומיות והשפעתם על המרחב הרגולטורי בישראל

מערך ההסכמים בדבר הגנת ההשקעות הבין-לאומיות מהווה ערוץ חשוב של השפעת הגלובליזציה המשפטית על המדיניות הציבורית בישראל ובעולם. מדובר באלפי אמנות, רובן דו -צדדיות, המעניקות למשקיעים זרים (בדרך-כלל חברות רב-לאומיות) הגנות משפטיות המגובות על -ידי מערכות יישוב סכסוכים בין-לאומיות מחייבות. הלגיטימציה הדמוקרטית של הסכמים אלה, ושל מנגנון יישוב הסכסוכים הקבוע בהם בפרט, מוטלת בספק, שכן מחד גיסא, יש בהם כדי לצמצם את המרחב הרגולטורי של המדינות, תוך האצלת סמכויות שיפוטיות לטריבונל בוררות עצמאי אשר לוקה לעיתים בחוסר שקיפות ובאחריותיות מוגבלת, ומאידך גיסא, תרומתם לעידוד השקעות זרות מוטלת בספק. לישראל יש קרוב לארבעים הסכמי הגנת השקעות, אשר יש בהם כדי להשפיע על המרחב הרגולטורי שלה. השפעה זו באה לידי ביטוי באופן בולט בעקבות איומיה של נובלאנרג'י, חברת אנרגייה בין-לאומית, לפתוח בהליכי בוררות נגד ישראל על רקע גיבוש מתווה הגז, וזאת כאשר השקעתה המקורית לא נשענה על הגנה בין-לאומית משפטית. במסגרת מאמר זה נציג מדד שנועד לבחון את המרחב הרגולטורי שנגזר מהסכמי הגנת השקעות, ונטען כי המרחב הרגולטורי שנגזר מרוב הסכמיה של ישראל מצומצם למדי. עוד נטען כי בשנים האחרונות מסתמנת מגמה עולמית של הגדלת המרחב הרגולטורי שנגזר מהסכמי הגנת השקעות. מגמה דומה מצטיירת אף כאשר בוחנים את ההסכמים שכרתה ישראל בעת האחרונה. אולם, כפי שיומחש בין היתר באמצעות ניתוח של שני סכסוכים משפטיים שנוגעים לישראל, הסכמי הגנת ההשקעות של ישראל, ובעיקר אלה שנכרתו עד לפני כעשרים שנה, עלולים עדיין לפגוע במרחב הרגולטורי שלה, ולהוביל להליכי בוררות יקרים וארוכים שייתכן שייפתחו נגדה בעתיד. על רקע זה נטען כי אם המדינה אכן מעוניינת להגדיל את המרחב הרגולטורי שנגזר מהסכמיה בדבר הגנת השקעות, יש לבחון את האפשרות להתאים גם את הסכמיה הישנים למגמה החדשה המאפשרת להמרחב רגולטורי גדול יותר. (מתוך המאמר)